כאשר וַיָּבוֹא הָמָן, ה' סובב שהמלך יקדים לפנות אליו כדי למנוע ממנו לבקש את תליית מרדכי. המלך שאל מַה־לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, כשהוא מסתיר במכוון את זהות האדם ושואל רק על הענקת כבוד פומבי, כדי שהמן יטעה לחשוב שהכוונה אליו. תגובתו הפנימית מתוארת במילים וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, עובדה שנודעה ברוח הקודש ומשקפת כיצד הרשעים נשלטים לחלוטין על ידי יצריהם. מתוך גאוותו תהה המן לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי, שכן הניח שהמלך מתכוון להעניק לו כבוד חסר תקדים וחורג מהמידה הראויה, הקרוב למלוכה עצמה.
אסתר, פרק ו׳, פסוק ו׳
וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.