לאחר קריאת ספר הזיכרונות, מתעוררת אצל המלך אחשורוש דאגה פתאומית שמא מי שהציל את חייו לא תוגמל כראוי. הוא חושש שאולי ניתן למושיעו פרס כלשהו, אך הדבר נשמט מהרישום ההיסטורי [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר סיבות מדוע מרדכי אכן לא תוגמל מיד לאחר מעשה ההצלה. יש המסבירים כי המלך סבר שהסגרת מורדים והצלת חיי המלך היא חובה אזרחית פשוטה המוטלת על כל אדם ואינה דורשת שכר [אור חדש, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת תולה זאת בצניעותו של מרדכי, שביקש מאסתר שלא תזכיר את שמו, ולכן לא שולם לו שכרו באותו הרגע [חומת אנך]. מנגד, יש המציעים כי המלך חשד בתחילה במניעיו של מרדכי וסבר שהוא פועל רק למען אסתר, ולכן בחר להעניק את פרס ההצלה דווקא להמן [אלשיך]. מעל לכל אלו, עיכוב השכר נתפס כמהלך מאת ה׳, שנועד לשמור את התגמול לרגע המכריע והנכון ביותר [אור חדש].
כאשר המלך שואל מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי, הוא משתמש בשני מונחים שונים. הפרשנים מסכימים כי המילה יְקָר משמשת כאן כשם עצם שמשמעותו כבוד פומבי, מיידי וזמני, בעוד המילה גְדוּלָּה מכוונת לעושר או למעמד שלטוני קבוע ומתמשך. המלך מוסיף ושואל מה נעשה לו עַל זֶה, משום שמרדכי כבר נהנה ממעמד מסוים של ישיבה בשער המלך. אחשורוש רצה לברר האם מרדכי קיבל שכר ספציפי על עצם הצלת חייו, או שמא מעמדו הנוכחי ניתן לו בזכות דברים אחרים, כגון היותו האומן של אסתר [מלבי"ם, מנות הלוי]. בנוסף, ייתכן שהמלך רצה להעניק לו כבוד כפול: הן על עצם ההצלה, והן על נאמנותו וצניעותו שפעל ללא כוונת רווח [חומת אנך].
תשובת משרתי המלך, הניתנת בשעות הבוקר שכן שרים אינם נוהגים לבוא לארמון בלילה [אבן עזרא], היא החלטית: לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. הם מבהירים כי ישיבתו של מרדכי בשער קדמה למעשה ההצלה, ולכן הוא לא קיבל מאומה בתמורה למעשהו [מנות הלוי].
מאחורי תשובה זו מסתתר מניע פוליטי ואישי עמוק. חכמים מציינים שהמשרתים ענו כך לא מתוך אהבה למרדכי, אלא מתוך שנאתם להמן. הדבר ניכר בכמה אופנים בתשובתם: ראשית, הם בחרו להשתמש במילה עִמּוֹ במקום להזכיר את שמו של מרדכי במפורש, שכן דרכם של אוהבים היא להזכיר את שם אהובם, והשמטת השם מעידה על חוסר חיבתם אליו [נחל אשכול]. שנית, בתשובתם הנחרצת שלא נעשה "דבר", הם הגזימו במכוון כדי להרגיז את המלך על שריו הבכירים – ובראשם המן, האחראי על ביצוע פקודות המלך – ולהציגם כמי שמתרשלים בתפקידם [תורה תמימה]. לבסוף, יש בתשובתם עקיצה מרומזת המופנית להמן: הם רומזים למלך כי הטובה והגדולה שהיו אמורות להינתן למרדכי, ניתנו בפועל לאדם אחר ששילם למלך רעה תחת טובה [אלשיך].