קרה לכם פעם שעשיתם מעשה ממש חשוב וטוב, אבל נראה היה שכולם שכחו מזה ואף אחד לא הודה לכם? תארו לעצמכם שכך בדיוק קרה למרדכי. כשהמלך אחשוורוש קורא בספר הזיכרונות, הוא פתאום נבהל ודואג שאולי האדם שהציל את חייו לא קיבל שום פרס. אתם בטח שואלים את עצמכם למה מרדכי באמת לא קיבל פרס מיד כשהציל את המלך. האמת היא שזה לא היה במקרה, אלא מהלך מאת ה׳, שדאג לעכב את הפרס כדי לשמור אותו בדיוק לרגע הנכון והחשוב ביותר.
המלך מנסה לברר מה קרה ושואל את המשרתים שלו האם עשו למרדכי יְקָר, כלומר האם נתנו לו כבוד מול כולם באותו רגע, והאם נתנו לו גְדוּלָּה, שזה אומר עושר או תפקיד חשוב שנשאר לתמיד. הוא מוסיף ושואל מה ניתן לו עַל זֶה, כלומר על ההצלה עצמה. הרי למרדכי כבר היה תפקיד חשוב והוא ישב בשער המלך, אבל אחשוורוש רצה לדעת אם הוא קיבל משהו מיוחד רק בגלל שהציל אותו.
בבוקר, כשהשרים מגיעים לארמון, המשרתים עונים למלך בביטחון: לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. שימו לב שהם לא מזכירים את שמו של מרדכי, אלא רק אומרים עִמּוֹ. למה? כי הם לא באמת אהבו אותו. הסיבה היחידה שהם ענו ככה למלך היא שהם שנאו את המן. הם רצו להרגיז את המלך ולהראות לו שהשרים הבכירים שלו, כמו המן, מזלזלים בתפקיד שלהם ושכחו לתת פרס לאדם שהציל את חיי המלך.