בשעות המוקדמות של הבוקר, בטרם עלות השחר, מתרחשת בחצר המלוכה תפנית דרמטית הממחישה את ההשגחה האלוהית. בעוד המלך מחפש אדם להתייעץ עמו, מגיע המן במטרה לבקש את תלייתו של מרדכי, מבלי לדעת שהוא צועד אל סופו.
מדוע שאל המלך מִי בֶחָצֵר? הפרשנים מציגים מספר כיוונים. הגישה המעשית מסבירה שהמלך רצה להעניק למרדכי שכר מיידי כדי שהמחווה לא תאבד מערכה, וכדי לעודד את נאמנות האזרחים לדווח על קושרים נגד המלכות [יוסף אבן יחיא]. עם זאת, המלך חשש להציע את הגדולה למרדכי בעצמו, כדי שלא ייראה שהוא פועל מתוך שנאה אישית להמן ויעורר מתחים בחצר, ולכן חיפש שר שייעץ לו על כך [אור חדש]. דעה נוספת גורסת כי המלך פשוט חיפש איש שיח לחלוק עמו את טרדותיו [ביאור שטיינזלץ], או שהיה המום מכך שאף שר לא הזכיר לו לתגמל את מצילו, ושאל בזעם מי מיועציו נמצא בחוץ והתרשל בתפקידו [אלשיך].
מנגד, גישה מרכזית המבוססת על המדרש מציעה רקע פסיכולוגי ודרמטי יותר: שנתו של המלך נדדה בעקבות חלום בלהות שבו ראה את המן עומד מעליו עם חרב שלופה, מבקש להורגו וליטול את כתרו. המלך הקיץ בבהלה ושאל מי נמצא בחצר כדי לברר אם חלומו אמיתי. כאשר נענה שהמן שם, התאמתו חששותיו [אור חדש, מנות הלוי].
המן מגיע אל חֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה (שכן המילה חצר כשהיא מופיעה ללא פירוט, מתייחסת תמיד לחצר החיצונה [אבן עזרא]). הגעתו בשעה כה מוקדמת נבעה מדחיפותו להיפטר ממרדכי, שהציק לו מדי יום, כדי שיוכל להגיע אל משתה המלכה שמח וטוב לב [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. יש המציינים כי המן בחר להשכים קודם עלות השחר, זמן שבו שולטים כוחות של טומאה, בתקווה שיוכל להתגבר על קדושתו של מרדכי בטרם יאיר היום [אלשיך, מנות הלוי].
תזמון זה מדגיש את תוקף הנס ואת ההשגחה: בדיוק ברגע שבו המן בא לבקש את מותו של מרדכי, ה' כבר סיבב את הנסיבות והכין את הכלים למפלתו של המן עצמו [מלבי"ם]. פסגת האירוניה משתקפת במילים אֲשֶׁר־הֵכִין לוֹ. במחשבתו של המן, המילה לו התייחסה למרדכי, אך לאמיתו של דבר, הוא הכין את העץ לעצמו [עמנואל הרומי].
הפרשנים מדייקים שהכתוב משתמש במילה הֵכִין ולא במילה "עשה", שכן גם אם המן לא התכוון לבנות את העץ עבור עצמו, פעולותיו הן שהכשירו והכינו את הקרקע לתלייתו שלו [אור חדש]. במובן המעשי, המן אף מדד את עצמו על העץ ובכך הוציא את מחשבתו אל הפועל [נחל אשכול]. במובן הפוליטי, המן נפל קורבן לעצתו שלו: בעבר הוא ייעץ למלך לדון מורדים במלכות לבדו, ללא התייעצות עם שרים נוספים. עצה זו היא שהכינה את מותו, שכן כשהמלך דן אותו בסופו של דבר, לא היו שם שרים שיכלו ללמד עליו זכות [חומת אנך]. בסופו של דבר, המזימה נגד ישראל מתוארת כזריקת אבן בעוצמה על קיר ברזל, הפגיעה נהדפת וחוזרת בעוצמה אל הזורק עצמו [אור חדש].