אסתר, פרק ו׳, פסוק ג׳

המלך חושש שמא מי שהציל את חייו לא תוגמל כראוי, ולכן שואל מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי – כלומר, האם הוענק לו כבוד פומבי זמני או מעמד שלטוני קבוע. הוא מבקש לברר אם ניתן לו שכר ספציפי עַל זֶה, על עצם מעשה ההצלה, שכן התגמול התעכב עד כה בשל תפיסת ההצלה כחובה אזרחית, בגלל צניעותו של מרדכי, או כהכוונת ה' ששמר את השכר לרגע המכריע. בשעות הבוקר משיבים נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו בהחלטיות כי לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. תשובה נחרצת זו לא נבעה מחיבתם למרדכי, ולכן הסתפקו במילה עִמּוֹ מבלי להזכיר את שמו, אלא משנאתם להמן ומרצונם להכעיס את המלך על שריו המתרשלים, תוך רמיזה שהפרס הראוי ניתן בפועל לאדם אחר.