אסתר, פרק ו׳, פסוק י״ב

בהשגחת ה' התהפכו היוצרות, וכך וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ למשמרתו ולמצב תעניתו ללא גאווה משום שגזירת ההשמדה עדיין עמדה בעינה, אם כי ייתכן שכבר חש בתחילת הגאולה. לעומתו, וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ בהליכה מבוהלת ומהירה כדי להימלט מן ההמון הלועג, כמי שנדחף משמיים לקראת מפלתו הסופית. השר הבכיר נמלט כשהוא אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ, שרוי בצער עמוק ומכסה את פניו כדי להסתיר את הבושה. השפלה הדרגתית זו, שנועדה להכינו למחיקתו המוחלטת, כללה גם אבל על מות בתו וכיסוי ראשו בטינופת שהיא השליכה עליו בטעות במהלך התהלוכה.