תארו לעצמכם מצב שבו אדם בטוח שהוא הכי חשוב וחזק בעולם, וברגע אחד הכל מתהפך לו מול העיניים. זה בדיוק מה שקרה בסיום התהלוכה המפוארת ברחובות שושן, שם אנחנו רואים הבדל עצום בין מרדכי להמן. מצד אחד, וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. למרות שרק לפני רגע הוא זכה לכבוד של מלכים, מרדכי לא הפך לגאוותן. הוא חזר מיד לעבודה הרגילה שלו בשער. יותר מזה, הוא חזר ללבוש את בגדי השק שלו ולהתפלל, כי הוא ידע שהגזירה הרעה על היהודים עדיין קיימת והוא חייב להמשיך לבקש עליהם רחמים מאת ה'.
מצד שני, תראו מה קרה להמן. וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ. המילה נִדְחַף מתארת הליכה מהירה ומבוהלת, כאילו מישהו דחף אותו בכוח. המן, שתמיד היה רגיל לצעוד לאט ובגאווה גדולה כמו שר חשוב, פתאום ברח בריצה אל הבית שלו כדי להתרחק מכל ההמון שלעג לו ברחוב. ה' הפך לגמרי את התוכניות שלו. המן הגיע הביתה כשהוא אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ. הוא היה כל כך עצוב, כועס ומתבייש ממה שקרה, שהוא ממש כיסה את הראש והפנים שלו. הוא פשוט רצה להסתתר, כדי שלא יצטרך להרים את העיניים ולראות את כל האנשים שמסתכלים עליו בבוז.