קרה לכם פעם שתכננתם משהו שממש הייתם בטוחים שיצליח, ובסוף הכול התהפך בדיוק להפך? תארו לעצמכם איך המן הרגיש אחרי שנאלץ להוביל את מרדכי על סוס ברחובות העיר. הוא חוזר הביתה עצוב, שבור ומושפל. וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו, הוא שופך את הלב בפני המשפחה והחברים הקרובים שלו, ואולי אפילו כועס עליהם קצת על העצה הגרועה שנתנו לו קודם.
אבל שימו לב למשהו מעניין, פתאום התורה לא קוראת להם יותר "אוהביו" אלא חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ. למה? כי חברים אמיתיים בדרך כלל מנסים לעודד ולנחם, אבל כאן הם מנתחים את המציאות ואומרים לו את האמת הקשה והקרה כמו חכמים, בלי לרחם. גם זרש אשתו, שקודם דיברה ראשונה, נדחקת הפעם לאחור כי העצה הקודמת שלה נכשלה.
החכמים אומרים להמן אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי. רגע, הם הרי ידעו שמרדכי יהודי, אז למה הם אומרים "אם"? הם מתכוונים שאם מרדכי שייך לשבטים המיוחדים של עם ישראל שתמיד מנצחים את האויבים, להמן אין שום סיכוי. הם מזכירים להמן שאת המפלה הזו הוא הביא על עצמו כשהוא מיהר אל המלך, ואומרים לו אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו.
ואז הם חורצים את הדין במשפט קצר וברור ומשתמשים במילים נָפוֹל תִּפּוֹל. למה המילה חוזרת פעמיים? כדי ללמד אותנו סוד גדול. עם ישראל נמשל לעפר הארץ ולכוכבי השמים. המצב עכשיו הוא ממש כמו נדנדה, ככל שמרדכי ועם ישראל עולים למעלה אל הכוכבים, כך המן חייב לרדת ולהתרסק למטה באותה עוצמה. החכמים מבינים שמי שמתעסק עם עם ישראל כשהשגחת ה' שומרת עליו, אין לו שום סיכוי לנצח.