אסתר, פרק ו׳, פסוק י״ג

המן שב לביתו שבור ומושפל, וכאשר וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, הוא מנסה להציג זאת כתקלה מקרית או להאשים אותם בעצתם הרעה. בתגובה, מקורביו זונחים את האהדה לטובת ניתוח קר ושכלי המכיר בהשגחת ה', ולכן הם מכונים כעת חֲכָמָיו, ומקדימים בדיבורם את אשתו שעצתה הקודמת נכשלה. הם מבהירים לו כי אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי, כלומר ממשפחת השבטים המיועדים להכניע את עמלק ולא רק גר שהצטרף לעם, הרי שניצחונו של מרדכי מובטח. מאחר שהמן הביא על עצמו את הנפילה, ומרדכי מחזיק כעת בסמכות שלטונית מכוח בגדי המלך, הם קובעים כי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו מוביל בהכרח לכך שלֹא תוּכַל לוֹ. עם ישראל נמשל לכוכבים ולעפר, וכשהם עולים מעלה אויביהם מתרסקים מטה לחלוטין, ולכן ההדגשה כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו חורצת את דינו למפלה כפולה ומוחלטת שתכלול גם את בניו.