אסתר, פרק ו׳, פסוק ט׳

המן מתכנן מצעד כבוד פומבי לעצמו, אך לאחר שהבחין בזעמו של המלך על בקשת כתר המלכות הוא נסוג ומבקש רק וְנָתוֹן, כלומר לתת, הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס לאחריותו של שר בכיר ומיוחס מן הַפַּרְתְּמִים. אף שהמשימה הוטלה על שר אחד, השימוש בלשון רבים בפעלים וְהִלְבִּישׁוּ וכן וְהִרְכִּיבֻהוּ מלמד כי השר רק מפקח ונעזר במשרתיו, או ששרים נכבדים נוספים משתתפים בטקס כדי להעצים את הכבוד. מעבר לתהילה החיצונית, לבישת בגדי המלך ורכיבה על סוסו נועדו להעניק להמן סמכות פוליטית מעשית שתאפשר לו לפעול כרצונו ללא אישור. בהכרזה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, המן מעביר את מוקד הכבוד אל עצמו, אך מקפיד לסיים במילים אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ כדי לשמור על התדמית שכל הגדולה נובעת מרצונו של המלך להוקיר את נאמניו.