אסתר, פרק ו׳, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לתכנן את מצעד הניצחון הכי מפואר בעולם, כשברור לכם שאתם אלו שתעמדו במרכזו? זה בדיוק מה שהמן עושה עכשיו! הוא בטוח שהמלך רוצה לכבד אותו, ולכן הוא מתכנן מצעד כבוד מושלם. אבל רגע, אם נשים לב, פתאום המן מפסיק לבקש לשים על ראשו את כתר המלכות. למה? המן קלט שפניו של אחשורוש השתנו, אולי מתוך כעס או חשד שהמן מנסה לתפוס את מקומו כמלך. לכן, המן נבהל ומיהר לבקש רק את בגדי המלך ואת הסוס. המן אומר למלך וְנָתוֹן, כלומר פשוט צריך לתת את הבגדים והסוס לאחד משרי המלך הַפַּרְתְּמִים, שזה בפרסית השרים הכי חשובים ובכירים בממלכה. המן כבר דמיין לעצמו איך הוא בוחר את השר הכי מכובד שילווה אותו. למרות שהמשימה ניתנה לשר אחד, המן מבקש שוְהִלְבִּשׁוּ וגם וְהִרְכִּיבֻהוּ בלשון רבים, כי השר הבכיר רק יפקח על הטקס, והמשרתים שלו הם אלו שילבישו וירכיבו את האיש בפועל. למה המן כל כך רצה דווקא את הבגדים והסוס של המלך? בפרס, מי שלובש את בגדי המלך מקבל כוח עצום לעשות מה שהוא רוצה בלי לבקש רשות. המן קיווה שכך יהיה לו כוח לסלק את מרדכי מדרכו מיד, וגם להכריח את כולם להשתחוות לו. כדי שכולם ידעו כמה הוא חשוב, המן מבקש שהכרוזים יצעקו ברחוב: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ. הוא משנה קצת את המילים כדי שכל הכבוד יהיה מופנה אליו, אל האיש עצמו. אבל כדי שהמלך לא ייעלב, הוא דואג שיסיימו במשפט אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, כדי שכולם יחשבו שכל הכבוד הזה מגיע בעצם מהמלך שאוהב לכבד את האנשים הנאמנים לו.