תארו לעצמכם שאתם בטוחים שאתם עומדים לקבל הפתעה ענקית, ובשנייה האחרונה אתם מגלים שהיא הולכת דווקא למישהו שאתם ממש לא מסתדרים איתו, ואתם אלה שצריכים להגיש לו אותה! זה בדיוק מה שקרה להמן. המלך אחשוורוש פוקד עליו: מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס. המילה מַהֵר מראה שהמלך לא סתם מבקש, אלא דורש לעשות זאת עכשיו ומיד. המלך הרגיש אשם שלא אמר תודה לאיש שהציל את חייו, ורצה לתקן זאת בלי לבזבז רגע. הוא גם דיבר בכעס, כדי שהמן לא ינסה להתחמק.
המלך אומר לו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן. המן הרי הציע ששרים אחרים יעשו את העבודה הזו, אבל המלך הבין שהמן גאוותן ורוצה לעצמו כבוד של מלך. לכן, כדי ללמד אותו לקח, המלך קבע שהמן בעצמו יצטרך לשרת ולהוביל את הסוס כמו עבד פשוט. מכיוון שהמן הוא זה שהציע את הרעיון, הוא לא יכול לטעון שזה תפקיד לא מכובד עבורו.
כשהמלך מודיע שהפרס מגיע לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, המן נכנס להלם. הוא ניסה לעשות את עצמו כאילו הוא לא מבין ושאל לאיזה מרדכי המלך מתכוון, הרי יש הרבה יהודים בשם הזה. אבל המלך נתן לו סימנים מדויקים כדי שלא תהיה לו שום דרך לברוח, והדגיש שמרדכי הוא שר חשוב שיושב בשער המלך.
המן המיואש ניסה להציע למלך לתת למרדכי כסף או מתנות אחרות במקום, רק כדי שלא יצטרך לעשות לו כבוד פומבי מול כולם. אך המלך סירב והזהיר אותו: אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. הוא דרש מהמן לא להחסיר שום פרט, לא לבלוע מילים מרוב בושה, אלא לצעוק בקול רם וברור ברחובות העיר את כל משפטי הכבוד. כך נאלץ המן, בבושה ובלב שבור, להעניק את כל הכבוד הזה לאויב הכי גדול שלו.