תארו לעצמכם שהייתם מארגנים סעודה מפוארת למלך. האם הוא היה מנחש שיש לכם סיבה סודית להזמנה? זה בדיוק מה שקרה בזמן משתה היין. האווירה הייתה רגועה, אבל המלך אחשורוש הבין שאסתר לא סיכנה את חייה ונכנסה אליו בלי רשות רק כדי לאכול ולשתות. הוא קלט שהמשתה הוא רק הזדמנות עבורה לבקש את מה שהיא באמת רוצה, ולכן הוא פונה אליה כדי לגלות את הסוד.
המלך פונה לאסתר ומשתמש בשתי מילים דומות. הוא שואל גם מהי שאלתך וגם מהי בקשתך. מדוע הוא כופל את דבריו? מפני שיש הבדל ביניהן. שאלתך היא משהו קטן שאדם מבקש לעצמו וקל להשיג, ולכן המלך מבטיח שזה וינתן לה בלי בעיה. לעומת זאת, בקשתך היא דבר גדול ומשמעותי שדורש מאמץ, ולכן המלך מבטיח שזה ותעש, כלומר שהוא יפעל ויעשה למענה. זה היה סימן מצוין לאסתר, שבאמת הייתה זקוקה גם לפעולה כדי לעצור את המן וגם שייתנו לה רשות להציל את עמה.
אבל במקום לענות מיד, אסתר מפתיעה ודוחה את התשובה למשתה נוסף שיתקיים למחרת. היא עשתה זאת כדי לסיים קודם את שלושת ימי הצום, מתוך אמונה שה' לא מניח לצדיקים להיות בצער יותר משלושה ימים. בנוסף, היא רצתה להזמין שוב את המן כדי לגרום לו להרגיש חשוב וגאה מאוד, וכך הנפילה שלו תהיה חזקה יותר. יש בכך גם סוד רוחני מיוחד: הניצחון על רשעים מזרע עמלק, כמו המן, תמיד מתרחש ביום שלמחרת.