קרה לכם פעם שהיה לכם סוד ממש חשוב לספר, אבל הרגשתם שזה פשוט לא הרגע הנכון והחלטתם לחכות קצת? זה בדיוק מה שאסתר עושה. היא נמצאת ברגע מתוח וגורלי, אבל במקום לבקש מיד מהמלך שיציל את החיים שלה ושל העם שלה, היא בוחרת לבנות את המתח ומזמינה את המלך והמן למשתה נוסף.
היא מדברת אל המלך בענווה ובנימוס רב. כשהיא אומרת אִם־מָצָאתִי חֵן היא פונה אל האהבה של המלך אליה, וכשהיא מוסיפה וְאִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב היא מוודאת שהבקשה שלה ראויה, ומראה שהרצון שלו חשוב יותר מהרצון שלה.
שימו לב שהיא מזמינה את שניהם ואומרת על המשתה החדש אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם בלשון רבים. למה היא מצרפת את המן ונותנת לו יחס כזה של כבוד? זהו צעד חכם ומחושב של אסתר. היא רוצה לגרום להמן להרגיש מאוד חשוב וגאה בעצמו, כדי שכאשר הוא יאבד את הכל, הנפילה שלו משיא ההצלחה תהיה הרבה יותר גדולה ומוחלטת.
אבל למה בכלל לדחות את הבקשה למחר? אסתר פשוט המתינה להכוונה ולסימן מאת ה' שיגיד לה איך בדיוק לפעול. בנוסף, העיכוב הזה נתן לעם ישראל עוד קצת זמן להתפלל ולחזור בתשובה. בסוף דבריה היא מבטיחה: וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ. היא בעצם אומרת שמחר היא סוף סוף תעשה את מה שהמלך כל כך רוצה, תפתח את הלב שלה לגמרי, ותגלה לו את הסוד הגדול על העם שלה ועל בקשתה האמיתית.