תארו לעצמכם שאתם צריכים לבקש משהו ממש חשוב, אבל אתם יודעים שאם תמהרו ותבקשו אותו מיד, אולי תהרסו הכול. מה הייתם עושים? זה בדיוק המצב של אסתר המלכה כשהיא עומדת מול המלך אחשורוש. למרות שהמלך מראה לה חיבה, היא עדיין חוששת מאוד מהסכנה הגדולה, ולכן היא מתכננת כל מילה בזהירות ובחוכמה.
כשהמגילה מספרת לנו וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר, הכוונה היא שהיא לא סתם ענתה לשאלה של המלך, אלא הוסיפה לדברים שלה מחשבה עמוקה. היא אומרת למלך שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי. למה היא משתמשת בשתי מילים שונות? מפני שיש לה באמת שני דברים נפרדים וגדולים לבקש: בקשה אחת היא להציל את החיים שלה עצמה, והבקשה השנייה היא להציל את כל העם שלה ולבטל את הגזרות.
אבל אסתר פועלת בתחכום. כדי להצליח, היא לא מבקשת את הכול באותו רגע. היא רומזת למלך שהיא בכלל לא מחפשת לקבל שלטון או חצי מהמלכות. במקום זה, היא גורמת לו להרגיש שהדבר הכי חשוב ויקר לה בעולם הוא פשוט למצוא חן בעיניו. היא מציגה את הדברים כך שנראה כאילו הבקשה היחידה שלה היא רק להזמין אותו למשתה היום ומחר, וכל רצונה הוא אך ורק לשמח אותו.