קרה לכם פעם שממש כעסתם על מישהו, והרגשתם שאתם פשוט חייבים להגיב באותו רגע, אבל בסוף נשמתם עמוק ועצרתם את עצמכם? זה בדיוק מה שקרה להמן. הוא היה כל כך כועס על מרדכי שלא הסכים להשתחוות לו, שהוא רצה לרוץ מיד אל המלך ולדאוג שמרדכי ייענש באותו רגע. אבל אז, המן עשה משהו אחר.
המילה וַיִּתְאַפַּק מלמדת אותנו שהמן הפעיל שליטה עצמית. הוא שמר את הכעס שלו בפנים ולא עשה שום דבר מול כולם בחצר המלך, כי הוא הבין שהוא כנראה לא יכול לפעול על דעת עצמו בלי רשות. במקום להתפרץ, וַיָּבוֹא אֶל־בֵּיתוֹ. המן הלך לבית שלו כדי להירגע, לקרר קצת את הכעס, ולחשוב בשקט וביחד עם אחרים מה כדאי לו לעשות.
כשהוא מגיע הביתה, הוא אוסף את החברים הקרובים שלו ואת אשתו זרש. המילה וַיָּבֵא קצת מפתיעה כאן, כי הרי זרש כבר הייתה בבית, אז למה היה צריך להביא אותה? התשובה היא שהמן לא הביא אותה ממקום אחר, אלא הכין אותה ואת החברים שלו מבחינה מחשבתית. הוא רצה שכולם יהיו מרוכזים ומוכנים להקשיב לבעיה החשובה שלו כדי לתת לו עצה. זרש מוזכרת ממש בסוף, כדי להראות לנו שהחכמה והעצה שלה היו החשובות והמשפיעות ביותר מכולן.