אסתר, פרק ה׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם לעשות משהו שממש פחדתם ממנו, רק בגלל שידעתם שזה הדבר הנכון לעשות? תארו לעצמכם את אסתר המלכה. אחרי שלושה ימים שבהם היא התפללה וצמה יחד עם כל היהודים, הגיע הרגע הגדול. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לצום, ואסתר מבינה שזה הזמן לפעול, שכן במסורת שלנו היום השלישי הוא הרבה פעמים זמן שבו מגיעה הצלה גדולה לעם ישראל. היא מורידה את בגדי הצום הפשוטים שלה ומתארגנת לקראת הפגישה עם המלך. אבל כשהיא מתכוננת, נאמר וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת. היא לא רק לובשת בגדים יפים של מלכה, אלא היא עוטפת את עצמה באומץ רב ומרגישה איך ה' שומר עליה ונותן לה כוח מיוחד של קדושה בזכות כל התפילות שלה. עם הכוח הזה, אסתר צועדת פנימה אל המקום הכי שמור בארמון ונעצרת. וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית. להיכנס לשם בלי הזמנה מראש זו סכנה עצומה. השומרים הרבים של המלך כל כך מופתעים לראות אותה שם, שאף אחד מהם לא מעז לעצור אותה. אסתר עומדת שם בזהירות, מחכה לראות איך המלך יגיב. וכאן קורה משהו מדהים שמראה איך ה' מכוון את הדברים בדיוק מושלם. באותו רגע ממש, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת. אחשוורוש לא היה בחדר סגור, אלא ישב באולם הגדול כשהוא מסתכל היישר אל הפתח. ככה הוא יכול היה לראות את אסתר מיד כשהיא הגיעה, פנים אל פנים, לפני שמישהו מהשומרים יספיק לעשות משהו או למנוע ממנה להיכנס.