קרה לכם פעם שהייתם צריכים לעשות משהו ממש מפחיד כדי לעזור למישהו אחר? זה בדיוק מה שאסתר עושה כשהיא נכנסת אל המלך בלי הזמנה, מעשה שהיה מסוכן מאוד. אסתר מגיעה, אבל היא לא מתפרצת פנימה בחוצפה. היא נשארת עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר. היא מחכה בשקט ובענווה, כדי להראות למלך אחשורוש שהיא מכבדת אותו ושהיא פשוט נמצאת בצרה גדולה וזקוקה לעזרתו.
בהתחלה המלך כועס, אבל אז, וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ, קורה שינוי דרמטי. ה' מתערב וגורם למלך להסתכל עליה, והכעס שלו מתחלף מיד באהבה. באותו רגע אסתר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו. המילה היא לא "מצאה חן", אלא "נשאה חן", כי ה' נתן לה באותו רגע מתנה מיוחדת מהשמיים, כמו משא של יופי וחן, כדי שהמלך ירצה להקשיב לה, למרות שהיא הייתה חיוורת ורזה אחרי שלושה ימים של צום.
ואז קורה נס קטן נוסף. וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. בדרך כלל המלך לא מחזיק את שרביט המלכות שלו סתם כך, אבל ה' דאג שבאותו רגע בדיוק השרביט יהיה ביד שלו. המלך מושיט אותו קדימה אל אסתר. הפעולה הזו היא סימן של סליחה, שמראה לאסתר שהיא בטוחה ומוגנת. ברגע שזה קורה, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט. אסתר ממהרת לגעת בשרביט כדי להראות שהיא מקבלת בשמחה את ההצלה שלה, וגם כדי להרגיש בעצמה שהנס הגדול שה' עשה לה הוא אמיתי לגמרי.