אסתר, פרק ה׳, פסוק י״ג

כל הכבוד, העושר והמעמד של המן מאבדים את ערכם ואינם מביאים לו שום הנאה, ולכן הוא מצהיר כי וְכׇל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי. הכעס מציף אותו בְּכׇל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מסרב להיכנע לו, ומציג בפניו שטר עבדות ישן המזכיר להמן כי בעבר מכר את עצמו למרדכי תמורת לחם. מעבר לחרדה שמא כל עושרו שייך למעשה למרדכי אדונו, המן שרוי במלכוד שבו מצד אחד הוא מושפל, אך מצד שני מעמדו הרם אינו מאפשר לו לפגוע באדם יחיד מבלי להתבזות. יתרה מכך, כאשר מרדכי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ומלמד תורה, המן מזהה בו איום רוחני המונע את השמדת העם. בסופו של דבר, המן מבין כי שניהם הפכים שאינם יכולים להתקיים יחד, ועצם נוכחותו של מרדכי בשער מסמנת את תחילת מפלתו.