אסתר, פרק ז׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לשמור סוד ממש חשוב ולחכות לרגע הכי מתאים כדי לגלות אותו? זה בדיוק מה שקורה במשתה היין השני. המתח בארמון מגיע לשיא, והמלך אחשורוש יודע שלאסתֵר יש כוונה נסתרת. הוא פונה אליה גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי כדי שתגלה לו סוף סוף מה הסוד שלה. בלילה שלפני כן המלך היה מאוד מודאג וחשד שאסתר והמן מתכננים נגדו משהו, ולכן הוא לא הצליח לישון. אבל עכשיו הוא כבר נרגע, הבין שאין שום מרד, ולכן הוא פונה אליה בסבלנות וברוגע. המלך קורא לה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה ולא סתם בשמה. הוא עושה זאת מתוך אהבה וכבוד, כדי לתת לה ביטחון שאפילו אם תבקש משהו ענק שמתאים למלכה, היא תקבל אותו. הוא אפילו משתמש במילה וְתִנָּתֵן, כדי לרמוז לה שמתוך הרצון הטוב שלו, מה שהיא תבקש יתגשם ויינתן לה כמעט מעצמו. המלך משתמש בשתי מילים דומות כדי לברר מה היא רוצה. כשהוא אומר שְּׁאֵלָתֵךְ, הוא מתכוון לדבר שאסתר מבקשת בשביל עצמה, והוא מתפלא מה כבר יכול להיות חסר לה. לעומת זאת, כשהוא מוסיף את המילה בַּקָּשָׁתֵךְ, הוא מתכוון לדבר שהיא מבקשת שיעשו בשביל מישהו אחר, בדיוק כמו שהיא תבקש מיד אחר כך כדי להציל את העם שלה.