תארו לעצמכם רגע מותח שבו אתם צריכים לאזור אומץ, להצביע על אדם שעשה מעשה חמור, ולהגיד מול כולם בדיוק מי הוא. זה בדיוק מה שקורה במשתה, כשאסתר סוף סוף חושפת מי מנסה לפגוע בה ובעם שלה. היא מצביעה על המן וקוראת לו אִישׁ צַר וְאוֹיֵב. למה היא משתמשת בשתי מילים שונות? התשובה היא שקיים הבדל ביניהן: צַר הוא מי שעושה דברים רעים בגלוי, ואילו אוֹיֵב הוא מי שמסתיר שנאה עמוקה בתוך הלב. המן הוא גם וגם.
לאחר מכן אסתר אומרת בדיוק במי מדובר וקוראת לו הָמָן הָרָע הַזֶּה. הבחירה להגיד "הזה" חושפת את התוכנית החכמה של אסתר. היא הזמינה את המן למשתה בכוונה, כדי להאשים אותו פנים אל פנים. היא ידעה שאם הוא לא יהיה שם, הוא ינסה להמציא שקרים ותירוצים כדי להינצל, אבל כשהוא עומד מולה בחדר, הוא לא יכול להכחיש דבר. היא גם מוסיפה את המילה הָרָע כדי ללמד אותנו שהרוע הוא ממש חלק ממי שהוא, ולא רק משהו שקרה במקרה.
תגובתו של המן מתוארת במילים וְהָמָן נִבְעָת, כלומר הוא הרגיש פחד פתאומי ובהלה עצומה. המן הרי הגיע למשתה כשהוא מרגיש חשוב, בטוח בעצמו ואהוב, ופתאום הוא מוכה בהלם מוחלט. הבהלה הגדולה שלו היא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יחד. הוא מבין שהוא נפל למלכודת שאין ממנה דרך לצאת: הוא לא יכול לתרץ את המעשים שלו בפני המלך שכועס עליו מאוד, והוא גם לא יכול להתחנן לרחמים מאסתר בזמן שהמלך נמצא שם ורואה הכול. מרוב פחד ואימה, המן פשוט נשאר חסר מילים.