אסתר חושפת את זהותו של רודף ישראל ומכנה אותו אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, שכן הוא פועל בגלוי להרע מתוך איבה מתמשכת ושנאה עמוקה שאינה שוככת. למעשה, אסתר התכוונה להצביע תחילה על המלך השותף לגזירה, אך מלאך ה' הסיט את ידה לעבר הָמָן הָרָע הַזֶּה, תואר המדגיש כי הרוע הוא מהותו הפנימית מלידה. היא הזמינה אותו למשתה כדי להאשימו פנים אל פנים ולמנוע ממנו להכחיש את מעשיו, ולכן לשמע הדברים וְהָמָן נִבְעַת, מוכה בפחד פתאומי ובהלה עצומה. הוא נלכד ללא מוצא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, משום שלא יכול היה לתרץ את מעשיו בפני המלך הזועם או להתחנן על חייו בפני אסתר, ונותר משותק מאימה.
אסתר, פרק ז׳, פסוק ו׳
וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.