רגע השיא של המהפך מתרחש כאשר כלי המשחית הופך למלכודת עבור יוצרו, והסערה שאיימה לכלות את העם היהודי מתחילה לשכוך. תלייתו של צורר היהודים מביאה לסגירת מעגל כפולה, הן בארמון המלוכה והן בשמיים.
הסריסים הם אלו שביצעו את גזר הדין [אבן עזרא], והמן נתלה בעודו לבוש בבגדיו החשובים כדי שיהיה ניכר לכל, כאשר גם בניו נתלו עמו [מנות הלוי]. המהלך כולו התנהל מידה כנגד מידה: המן תכנן להרוג את היהודים ולגזול את רכושם ביום אחד, ולכן באותו יום עצמו הוא נתלה וביתו הוחרם [צאינה וראינה].
הפרשנים מדייקים בביטוי אֲשֶׁר הֵכִין, ולא "אשר עשה". הכנה זו לא הייתה רק בנייה פיזית, אלא כללה כוחות של טומאה וכישוף שהמן הכין כדי להכניע את מרדכי, אך זכותו של מרדכי גברה עליהם [אלשיך]. למעשה, עצם הכנת העץ לְמָרְדֳּכָי היא שהובילה למפלתו של המן, בבחינת צדיק הנחלץ מצרה ורשע שבא תחתיו. כל מה שחשב לעשות נהפך עליו [אור חדש, מנות הלוי], מה גם שהמן העז לבנות את העץ בתוך ביתו ללא רשות, בקרבת מקום למלך [שלום אסתר]. רגעים ספורים לפני התלייה, התחנן המן בפני מרדכי בבכי וביקש רחמים. הוא ביקש שלא ייצלב כפושע פשוט אלא יומת בחרב המלך כראוי למעמדו, והתחנן שמרדכי לא ינטור לו את השנאה העתיקה של עמלק ואגג, אך מרדכי לא שעה לתחנוניו [מנות הלוי].
עם ביצוע גזר הדין, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה, כלומר נחה, שקטה ונרגעה [עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. המילה שָׁכָכָה מנוקדת בדגש באות כ"ף כדי לבלוע את הכפילות של אותיות השורש [אבן עזרא]. זעמו של המלך לא שקט עד לרגע התלייה עצמו, וזו הייתה התערבות אלוהית שנועדה למנוע מאחשורוש להתמלא לפתע ברחמים על המן ולבטל את העונש [עמנואל הרומי, מנות הלוי]. רק לאחר שנרגע לחלוטין, יכול היה המלך להעניק את בית המן לאסתר מתוך רצון פנימי ולא מתוך כעס [שלום אסתר].
הצורה הדקדוקית של המילה שָׁכָכָה מרמזת על שתי שכיכות כעס מקבילות. גישה אחת מסבירה שמדובר בשני כעסים של אחשורוש: האחד על מה שזמם המן לעשות לאסתר, והשני הוא כעס ישן שנטר לו על כך שיעץ לו להרוג את ושתי [חומת אנך, מנות הלוי]. בנוסף, המלך חשש שהמן מתכנן למרוד בו, ופחד זה הוסר כעת [מנות הלוי].
לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת רואה כאן שילוב של מלך בשר ודם ומלכו של עולם. חמתו של ה' על עם ישראל, שבגללה בכלל התאפשרה גזרת ההשמדה, שככה. ה' הפנה את זעמו כלפי המן משום שהמן פעל מתוך שנאת עמלק העתיקה, ניסה להחטיא את ישראל, וביקש להשמיד את כולם ללא רחם [אלשיך]. שוך החימה האלוהית הוא העיקר, שכן אם רק אחשורוש היה נרגע, גזר הדין השמימי על ישראל היה נותר בעינו. הירגעות חמתו של מלך עליון היא שהובילה באופן ישיר להירגעות חמתו של המלך אחשורוש [אור חדש].