לאחר מפלתו הדרמטית של המן, מתאר הפסוק את חילופי המעמדות המיידיים בחצר המלכות: העברת רכושו של הצורר לידי המלכה, ועלייתו של מרדכי לגדולה. מהלך זה ממחיש את המהפך המוחלט בגורלם של גיבורי המגילה.
הענקת אֶת־בֵּית הָמָן לאסתר אינה מתייחסת רק למבנה המגורים, אלא לכלל משפחתו, אוצרותיו והונו העצום של המן [אבן עזרא, מנות הלוי, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מעלים את השאלה מדוע ניתן הרכוש לאסתר, שהרי על פי החוק המקובל, נכסיו של מורד במלכות אמורים לעבור לאוצר המלך. התשובה המרכזית היא שאחשורוש ביקש להוכיח פומבית שהמן לא הוצא להורג בשל מרידה במלך עצמו, אלא כנקמה על שפגע במלכה ובעמה [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. בנוסף, מתנה זו שימשה כדברי פיוס לאסתר, והוכיחה כי לא נותר בלב המלך כל חשד או קנאה כלפיה בקשר להמן [מנות הלוי].
מבחינה עמוקה יותר, העברת הנכסים נועדה למחות לחלוטין את שמו וזכרו של המן מן העולם, שכן אילו היה ביתו נשאר בידי קרוביו, שמו היה ממשיך להתקיים [אור חדש, מנות הלוי]. בכך בא לידי ביטוי הכלל לפיו הרשע עמל ואוסף הון רב, רק כדי שבסופו של דבר הרכוש יועבר לידי הצדיקים [אלשיך, מנות הלוי, אור חדש].
הכתוב מדגיש את תוארו של המן כצֹרֵר הַיְּהוּדִים (מילה הנקראת במסורת כפי שניקד מנחת שי: הַיְּהוּדִים) כדי לבאר את סיבת העברת הרכוש לאסתר דווקא – משום שרדיפתו כוונה נגד עמה [רלב"ג, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי ציון התואר לאחר מותו בא להזכיר שגזרת ההשמדה שתיקן עדיין הייתה שרירה וקיימת מבחינה חוקית, ולכן אסתר עדיין נזקקה להגנה ולחיזוק מעמדה הפומבי [אלשיך].
התפנית במעמדו של מרדכי מתרחשת כִּי־הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא־לָהּ, כלומר, היא חשפה סוף סוף את קרבת המשפחה ביניהם, והסבירה כי הוא דודהּ (בן דודה) והאב המאמץ שגידל אותה [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בעקבות גילוי זה, וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. המלך לא ראה בקרבת משפחה זו פחיתות כבוד, אלא אדרבה, קיבל את מרדכי באהבה, וזאת גם מתוך זיכרון נאמנותו של מרדכי שהציל את חייו בעבר [אור חדש, ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן כניסתו של מרדכי, יש הסבורים כי הוא זומן באופן רשמי על ידי המלך לאחר שנודע ייחוסו למלכה [עמנואל הרומי, מנות הלוי]. אולם, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שכעת הוענקה למרדכי גישה חופשית לחלוטין; הוא קיבל רשות להיכנס לפני המלך בכל עת שירצה, ללא צורך בהזמנה מראש או בהמתנה להושטת השרביט – היפוך גמור למצב המסוכן שבו הייתה נתונה אסתר קודם לכן [מלבי"ם, ישע אלהים, מנות הלוי]. כניסה גלויה ומכובדת זו של מרדכי עומדת בניגוד מוחלט למפלתו של המן שפניו חפו [יוסף אבן יחיא], ומסמלת את תחילת שלטונו של מרדכי ללא מקטרגים [מחיר יין]. מאוחר יותר, אסתר מפקידה את מרדכי על בית המן כמנהל ופקיד, ולא כמתנה, שכן אין זה ראוי להעביר מתנת מלך לאדם אחר [ישע אלהים].