היפוך הגורלות הדרמטי מגיע לשיאו כאשר סמלי השלטון והעושר האדיר עוברים מידיו של הצורר לידיו של מושיעם של ישראל. המהלך המהיר ממחיש כיצד כל כוחו ורכושו של הרשע לא נועדו אלא כדי להכין את עלייתו של הצדיק.
העברת הכוח הפוליטי מתבטאת במילים וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ. טבעת זו אינה תכשיט רגיל, אלא טבעת החותם המלכותית שבאמצעותה נחתמים חוקי הממלכה, והיא מהווה סמל מובהק לאמון, למעמד רם ולסמכות עליונה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מסירת הטבעת לידי מרדכי הפכה אותו למעשה למשנה למלך ולשליט בפועל [מנות הלוי, צאינה וראינה]. המילה הֶעֱבִיר מציינת פעולה של לקיחה מאדם אחד ומסירה לאחר [אבן עזרא], והכתוב מדגיש כי הטבעת הועברה ישירות מיד המן ליד מרדכי, ללא כל דיחוי או הפסקה [מלבי"ם, שלום אסתר].
הפרשנים מצביעים על רובד עמוק יותר במסירת הטבעת. אותה טבעת ממש ששימשה את המן כדי לחתום על גזירת ההשמדה נגד היהודים, ניתנת כעת למרדכי. הדבר משקף את יסוד המגילה כולה: כל מה שחשב המן לעשות נהפך עליו, וכל עלייתו לגדולה לא הייתה אלא הכנה לגדולתו של מרדכי [אור חדש]. בנוסף, עצם הסרת הטבעת מהמן טמנה בחובה משמעות רוחנית כבירה, שכן זעזוע זה עורר את עם ישראל לתשובה ולצום, והשפיע עליהם לטובה אף יותר מתוכחותיהם של נביאים רבים, ולכן הכתוב מדגיש שהמלך קודם כל "הסיר" את הטבעת כפעולה בעלת ערך בפני עצמה שהוכוונה מאת ה' [מנות הלוי]. מעניין לציין כי הניסוח כאן מקביל באופן מדויק לתיאור עלייתו של יוסף במצרים, דבר המלמד על קו מאחד בגורלם של בני רחל, שזוכים לגדולה פתאומית וישועה באמצעות טבעת המלך [תורה תמימה, מנות הלוי].
לצד הכבוד והגדולה שקיבל מרדכי מהמלך, הוא זוכה גם לעושר עצום מאת המלכה, כפי שנאמר וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדֳּכַי עַל־בֵּית הָמָן [יוסף אבן יחיא]. בֵּית הָמָן לא היה רק מבנה מגורים, אלא אחוזה רחבת ידיים שכללה נכסים רבים, עבדים ושפחות [אבן עזרא, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ], ושליטה זו אפשרה למרדכי ליהנות משלל אויביו [שלום אסתר].
הפרשנים מסבירים מדוע אסתר לא העניקה למרדכי את הבית מיד כשקיבלה אותו מהמלך. מסירת מתנה מלכותית לאדם אחר מיד לאחר קבלתה עלולה להתפרש כזלזול במלך. לכן, אסתר המתינה עד שהמלך עצמו יראה את חיבתו למרדכי ויעניק לו את הטבעת, ורק אז מינתה אותו על הבית [אור חדש]. יתרה מכך, רוב הפרשנים מדייקים שאסתר לא העבירה את הבית לבעלותו המוחלטת של מרדכי, אלא מינתה אותו לפקיד, מנהל ואחראי על הנכסים כדי לשמור עליהם עבורה, שכן לא ראוי שהיא תוותר לחלוטין על מתנת המלך [רלב"ג, מנות הלוי, ביאור שטיינזלץ].
מהלך כפול זה של העברת הטבעת והבית ממחיש היטב את הפסוק מספר קהלת: "לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים". המן הרשע עמל ואסף כוח ועושר רב, אך בסופו של דבר, הכבוד והגדולה שסימלה הטבעת, וכן העושר והנכסים שסימל הבית, עברו כולם לידיו של מרדכי החכם והצדיק [מלבי"ם, תורה תמימה, אור חדש].