בבואה לבקש את ביטול הגזרה, אסתר מציגה מערכת טיעונים דיפלומטית, מחושבת ורב-שכבתית. היא מנצלת את כל השפעתה ואהדת המלך כלפיה, ופורסת בקשה הפונה לכל היבט אפשרי של קבלת החלטות, כדי להבטיח את הצלת עמה.
הפרשנים מצביעים על כך שארבעת חלקי הפתיחה של בקשתה אינם כפילות לשונית, אלא פנייה לארבעה מניעים שונים המקיפים את העושה, המקבל, המעשה והתועלת [מלבי"ם, אור חדש, מנות הלוי]:
אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב – פנייה מצד המלך העושה. אסתר בודקת אם הפעולה טובה כשלעצמה, ואם היא תביא תועלת, רווח וכבוד למלך [מלבי"ם, שלום אסתר, אור חדש].
וְאִם־מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו – פנייה מצד המקבלת. גם אם שורת הדין אינה מחייבת את ביטול הגזרה, היא מבקשת שהמלך ייעתר לה לפנים משורת הדין, מתוך חסד. מלך גדול מעניק מתנות לא רק לפי ערך השואל, אלא כביטוי לגדלותו שלו [יוסף אבן יחיא, מנות הלוי].
וְכָשֵׁר הַדָּבָר – משמעות המילה וכשר היא טוב, ראוי והגון [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. כאן טוענת אסתר שהבקשה היא ישרה וצודקת מצד עצמה, ללא קשר למי שמבקש אותה [אור חדש, מנות הלוי].
וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו – אסתר מבהירה שהיא אינה מסתמכת רק על יופייה, אלא על כך שהיא ראויה והגונה, וכוונותיה כנות לטובת המלך [שלום אסתר, מנות הלוי].
יש שרואים בארבעת חלקי הבקשה הקבלה לארבע הסיבות הפילוסופיות: החומרית, הצורנית, הפועלת והתכליתית, וכן ביטוי לתהליך הדרגתי של התחזקות, בדומה לתהליך החזרה בתשובה [מחיר יין]. ברובד עמוק יותר, יש המפרשים שדברי אסתר כוונו לא רק לאחשורוש אלא נאמרו גם כתפילה לה', "המלך הקדוש", בבקשה שתמצא חן בעיני העליונים [חומת אנך].
לאחר ההקדמה, אסתר מגיעה לתכלית: יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים. עולה השאלה מדוע היה צורך בכתב חדש, הרי המלך כבר תלה את המן וביטל את הגזרה בדיבורו? התשובה היא שביטול בעל פה אינו מספיק; כדי שההצלה תהיה מוחלטת וגלויה לכל, נדרש מסמך רשמי [מנות הלוי]. יתרה מזאת, בקשתה היא לשלוח רצים כדי להחזיר את הספרים החתומים בטרם ייקראו על ידי שרי המדינות, ובכך למנוע ביזיון ופגיעה בכבוד המלך [מלבי"ם]. סיבה נוספת לצורך בביטול הרשמי היא שהיו למעשה שתי גזרות: בעוד שמותו של המן ביטל את גזרת ההשמדה הפיזית שהוא יזם, עדיין ריחפה הסכמה מוקדמת של המלך לבטל את דתם של היהודים, ואסתר נדרשה לעקור גם אותה מן השורש [נחל אשכול].
בצעד דיפלומטי מבריק, אסתר תולה את כל האשמה בשר שסרח: מַחֲשֶׁבֶת הָמָן. היא מעמידה פנים כאילו המלך כלל לא היה שותף לגזרה, אלא מדובר במזימה פרטית של המן שהעלים מידע והטעה את המלך. בכך היא מנקה את אחשורוש מכל אשמה, שומרת על כבודו, ומאפשרת לו לבטל את הספרים בקלות בטענה שהם נכתבו מתוך מחשבה פגומה של המן, מבלי שהדבר ייתפס כהודאה בטעות מלכותית [שלום אסתר, יוסף אבן יחיא].