חשבתם פעם איך כדאי לבקש משהו ממש חשוב ממישהו שיכול להחליט החלטות גדולות? כשאסתר המלכה ניגשת אל המלך אחשורוש כדי לבקש ממנו לבטל את הגזרה נגד היהודים, היא לא סתם זורקת את הבקשה לאוויר. היא חושבת על כל מילה ובונה את הבקשה שלה בחוכמה רבה.
היא מתחילה בארבע פניות שונות. קודם כל היא אומרת אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב, כלומר היא בודקת אם הבקשה שלה תביא למלך עצמו כבוד ורווח. אחר כך היא מוסיפה וְאִם־מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, ומבקשת שהוא יעשה לה טובה מיוחדת מתוך חסד, כי מלך גדול נותן מתנות גם כשלא חייבים. אסתר ממשיכה ואומרת וְכָשֵׁר הַדָּבָר, שזה אומר שהבקשה שלה היא פשוט ישרה וצודקת. לבסוף היא מציינת וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו, כדי להראות שהיא דואגת באמת לטובת המלך והכוונות שלה כנות. אגב, מפרשים מסבירים שבלב שלה, אסתר בעצם כיוונה את המילים הללו גם כתפילה אל ה'.
אחרי ההקדמה החכמה הזאת, אסתר מגיעה לעיקר ומבקשת יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים. למה היא מבקשת שיכתבו מכתבים חדשים? הרי המן כבר נענש! התשובה היא שביטול בעל פה זה לא מספיק. כדי שההצלה תהיה בטוחה וגלויה לכולם, צריך מסמך רשמי. אסתר רוצה שישלחו שליחים מהירים שיחזירו את המכתבים הרעים לפני שיספיקו לקרוא אותם.
שימו לב לעוד צעד חכם של אסתר: היא קוראת לגזרה הרעה מַחֲשֶׁבֶת הָמָן. היא מאשימה רק את המן, כאילו המלך בכלל לא ידע מזה. למה היא עושה את זה? כדי לשמור על הכבוד של אחשורוש. כשהיא מציגה את זה כמזימה פרטית של המן שהטעה את כולם, למלך הרבה יותר קל לבטל את המכתבים מבלי להרגיש שהוא צריך להודות בטעות שלו.