אסתר, פרק ח׳, פסוק ט״ז

קרה לכם פעם שהייתם בחדר חשוך לגמרי, ופתאום מישהו הדליק את האור? איזו תחושת הקלה זו, נכון? זה בדיוק מה שהרגישו היהודים באותו זמן. אחרי תקופה ארוכה של פחד ודאגה בגלל הגזירה הרעה של המן, פתאום הכול התהפך לטובה והם ניצלו. המילה אורה לא מתארת אור רגיל של שמש או מנורה, אלא תחושה של הצלה ורווחה בלב, כמו אדם שיצא מצרה גדולה אל אוויר חופשי. השמחה היא ההרגשה הפנימית והטובה שממלאת את הלב אחרי שהדאגה נעלמת, והששון הוא הביטוי החיצוני לאותה שמחה, כשהיא כל כך גדולה עד שמתחילים לשיר ולשמוח ממש. היקר הוא הכבוד הגדול שהיהודים קיבלו פתאום מכל העמים מסביב, שבמקום לזלזל בהם, התחילו להעריץ אותם. אבל השינוי הזה לא היה רק הצלה רגילה, אלא גם התעוררות של הלב. החכמים מסבירים שכל מילה כאן רומזת גם למצוות שהיהודים חזרו לקיים בשלמות: אורה זו התורה שחזרה להאיר להם, שמחה אלו החגים שהחליפו את ימי הצום והעצב, ששון זו מצוות ברית המילה, והיקר אלו התפילין ששמים על הראש ומטילות כבוד מיוחד. כך ההצלה מהסכנה גרמה לעם כולו לחזור אל ה' באהבה ולחיות חיים שלווים וטובים.