לאחר רגע דרמטי שבו המלכה נופלת ארצה ובוכה, מחווה מלכותית שקטה משנה את התמונה. הושטת השרביט משמשת כאות פיזי המשנה את מצבה של המלכה מדמות שרועה ומתחננת, לדמות העומדת על רגליה ומוכנה להשמיע את בקשתה הגורלית.
הפרשנים עומדים על מטרת הפעולה שבה וַיּוֹשֶׁט המלך את השרביט לעבר אסתר. גישה אחת מסבירה כי הפעולה נועדה להראות לאסתר כי המלך מוחל לה על כך שהעזה שוב את פניה והגיעה לפניו ללא קריאה מפורשת [יוסף אבן יחיא]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהושטת השרביט נועדה לסמן לאסתר, השוכבת ובוכה על הרצפה, כי היא רצויה לפניו, ולרמוז לה לקום, להפסיק את בכייה ולפרט את דבריה בביטחון [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
יש המדגישים את ההבדל המהותי בין הושטת השרביט בפסוק זה לבין הפעם הקודמת שבה ניגשה אסתר אל המלך. בפעם הראשונה, השרביט הושט כדי להעניק רשות כניסה ולמחול על עצם ההגעה. לעומת זאת, הפעם מטרת ההושטה הייתה אך ורק כדי להקימה מנפילתה לרגליו. השרביט שימש כרמז אילם האומר "קום, למה אתה נופל?", ולכן, בניגוד לפעם הקודמת, אסתר כלל לא הוצרכה לגעת בקצהו [מנות הלוי]. ברובד סמלי ונסתר יותר, שַׁרְבִט הַזָּהָב אינו רק חפץ שלטון גשמי, אלא הוא מייצג את העזר האלוהי המלווה את אסתר במשימתה [מחיר יין].
כתוצאה ממחווה זו, וַתָּקָם אסתר מן הקרקע. הכפילות בפסוק, המציין גם שהיא קמה וגם וַתַּעֲמֹד, אינה מקרית אלא באה להדגיש כי כל מטרת הושטת השרביט כעת הייתה להעמידה על רגליה [מנות הלוי], כדי שממצב זקוף ומכובד זה תוכל לשטוח את בקשתה לביטול גזירותיו של המן [צאינה וראינה].