אסתר, פרק ח׳, פסוק ד׳

קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים, עד שפשוט נפלתם על הרצפה ובכיתם? זה בדיוק המצב של אסתר המלכה עכשיו. היא שוכבת על הקרקע ובוכה מול המלך אחשוורוש. פתאום, המלך עושה תנועה שקטה. וַיּוֹשֶׁט המלך, כלומר הוא מושיט לעברה את שַׁרְבִט הַזָּהָב, מקל המלכות שלו. בפעם הקודמת שאסתר הגיעה אליו, הוא הושיט את השרביט כדי לתת לה אישור כניסה. אבל הפעם, המטרה שונה. המלך בעצם מסמן לה בלי מילים: "את רצויה כאן, קומי, אין לך מה לבכות. את יכולה לדבר בביטחון". ברגע שאסתר מבינה את הרמז, וַתָּקָם וגם וַתַּעֲמֹד. למה כתוב גם שהיא קמה וגם שהיא עמדה? כדי להדגיש שזו בדיוק הייתה המטרה של המלך. הוא רצה שהיא תפסיק לשכב על הרצפה, ותעמוד מולו בצורה מכובדת וזקופה כדי שתוכל לבקש ממנו לבטל את הגזירות של המן.