היפוך פקודה מלכותית באימפריה הפרסית היה אתגר פוליטי ומשפטי חסר תקדים, ודרש ניסוח מדויק כדי להבטיח שההנחיות החדשות יתקבלו ללא התנגדות. הפקודה החדשה נקבעה לחול בְּיוֹם אֶחָד, ובתאריך המדויק בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר (המילה בִּשְׁלוֹשָׁה נכתבת בכתיב מלא לאורך כל המגילה [מנחת שי]).
הבחירה בתאריך זה אינה מקרית. הפרשנים מסכימים כי זהו בדיוק אותו התאריך שנקבע מראש לפורענות שתכנן המן [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. ההמתנה ליום זה משקפת את המהות המרכזית של המגילה, והיא עיקרון ההיפוך. כשם שהמן תכנן להשמיד את היהודים בי"ג באדר, כך התהפך הגורל על הצורר ותומכיו, והם אלו שנהרגו באותו יום ממש [אור חדש].
הפסוק מדגיש כי הפקודה חלה בְּכׇל־מְדִינוֹת. ציון מפורש זה חושף הבדל מהותי בין אגרות מרדכי לאגרותיו של המן. המן העלים במכוון את העובדה שגזרתו חלה על כלל המדינות, מחשש שאם שרי המלך יבינו שמדובר בהשמדה מוחלטת של אומה שלמה, הם יחוסו עליה. לכן, הוא ניסה לייצר רושם שמדובר באירוע מקומי בכל מדינה. לעומתו, מרדכי בחר להדגיש את היקפה הכללי של הגזרה, במטרה לפרסם שנס ההצלה והשמחה מקיפים את כל מדינות המלך [מלבי"ם].
כדי להצליח במהלך כה מורכב של ביטול חוק פרסי, מעשה שנחשב קשה כקריעת ים סוף, האגרות נוסחו בחוכמה רבה. הן לא הכילו רק צווים יבשים, אלא כללו הקדמות רטוריות שנועדו להצדיק את שינוי המדיניות. האגרות פירטו את רשעותו של המן, את הנזק שגרם למלך ואת מחשבות הבגד שלו. בד בבד, הן פארו את מרדכי, הזכירו כיצד הציל את המלך ממוות, וציינו את ייחוסו למלכה אסתר, לזרע שאול המלך ולעם הנבחר של ה'. פירוט זה נועד לגרום לעמי האימפריה לקבל את הצווים החדשים בעין יפה ולמנוע מרד, אף שביצוע המהלך כולו התאפשר בסופו של דבר רק בזכות רחמיו וחסדיו של ה' [יוסף אבן יחיא].