יצא לכם פעם לחכות בסבלנות למשהו ממש חשוב, וכשזה סוף סוף קרה, הרגשתם הכי שמחים בעולם? זה בדיוק מה שקרה למרדכי. למרות שהמלך כבר נתן לו כוח רב, מרדכי לא מיהר לחגוג. הוא דאג לעם שלו, ולכן חיכה בתוך הארמון עד שהאיגרות שמצילות את היהודים יישלחו לכל מקום. רק אז הוא יצא החוצה בגאווה.
ה׳ שילם למרדכי והפך את העצב שלו לשמחה גדולה. זוכרים שקודם מרדכי לבש שק פשוט וקרא את בגדיו מרוב צער? עכשיו הוא יצא בלבוש מלכות, בגדים מפוארים שראויים למלך. הבגדים האלו היו בצבע תכלת, צבע יוקרתי ומיוחד שהכינו מחילזון, ומחור, שזה בד לבן, חלק ונעים. במקום האפר ששם קודם על ראשו כשהיה עצוב, עכשיו הונחה עליו עטרת זהב גדולה, כתר נוצץ ומרשים. בנוסף, הוא התעטף בתכריך, מעיל עליון מהודר, שהיה עשוי מבוץ, חוטי פשתן יקרים, ומארגמן, בד צבוע באדום עז.
ההופעה של מרדכי שינתה את כל האווירה, ומצב הרוח בעיר התהפך לגמרי. כתוב כי והעיר שושן צהלה ושמחה. מי שמח? לא רק היהודים, אלא גם שאר התושבים בעיר! הם אהבו את הצדק ושמחו שהאיום של המן הרשע הוסר. המילה צהלה מתארת את השמחה שרואים בחוץ, כמו פנים מאירות וקולות שמחים, והמילה שמחה מתארת את האושר העמוק שמרגישים עמוק בלב. מכיוון ששושן הייתה עיר של המלך, התושבים לא יצאו בריקודים ברחובות כדי לא להכעיס אותו, אבל הפנים שלהם זרחו מאושר והלב שלהם היה מלא בתקווה.