חשבתם פעם איך אפשר להעביר בשורה משמחת ודחופה למרחקים עצומים, בימים שבהם הדרך היחידה להעביר הודעות הייתה באמצעות רוכבים?
מרדכי היה צריך להפיץ את החוק החדש שמציל את היהודים כמה שיותר מהר לכל המדינות הרחוקות של האימפריה הפרסית. לכן, הוא בחר שליחים מקצועיים, רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, שרכבו על סוסים צעירים, משובחים ומהירים במיוחד. השליחים האלה יצאו לדרך כשהם מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים, כלומר מיהרו מאוד. הם מיהרו כל כך כדי להספיק לעבור את המרחק העצום, להקדים את השליחים שנשלחו קודם לכן, ובעיקר כדי לשמח את היהודים ולהסיר מהם את הדאגה במהירות.
כדי שאף אחד לא יעצור אותם בדרך, הם רכבו בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, והודיעו לכולם שהם פועלים בפקודה ישירה של המלך, וכך איש לא העז לעכב אותם. בסוף, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, החוק החדש פורסם גם בעיר הבירה שושן. מרדכי פעל בחוכמה רבה: הוא חיכה קודם כל שהשליחים יצאו למדינות הרחוקות, ורק אז פרסם את החוק בארמון. הוא עשה זאת כדי שהאנשים הרעים בשושן לא יגלו את התוכנית וינסו לשכנע את המלך לשנות את דעתו לפני שהמכתבים יישלחו.