קרה לכם פעם שהייתם במקום בטוח ומוגן, אבל ידעתם שחברים שלכם נמצאים בצרה גדולה? האם הייתם מסוגלים להמשיך בשלכם כאילו כלום לא קרה? זה בדיוק המצב של אסתר המלכה. היא עומדת לפני המלך ויודעת שלה עצמה לא יקרה שום דבר רע, אבל היא בשום אופן לא מוכנה להתעלם מהסכנה שמרחפת על העם שלה. אסתר לא מחכה שהמלך יגיד לה שהיא מוגנת ולכן אין לה מה לדאוג. היא מבהירה לו שהיא קשורה לעם שלה בקשר חזק שאי אפשר לנתק, וההצלה הפרטית שלה לא שווה כלום אם העם שלה בסכנה.
כשאסתר פונה למלך, היא שואלת אותו אֵיכָכָה תוכל לראות את מה שיקרה. המילה הזו היא בעצם כמו המילה "איך", רק שהוסיפו לה אותיות כדי להדגיש את הזעקה שלה. היא שואלת איך היא תוכל לראות את הרעה אשר יִמְצָא, כלומר מה שיקרה ויפגע בעם שלה, ואיך היא תוכל לראות באובדן מוֹלַדְתִּי, שזו המשפחה שלה והאנשים הקרובים אליה.
אסתר חוזרת פעמיים על השאלה איך היא תוכל לראות את כל זה, וזה לא במקרה. היא רוצה שהמלך יבין שהיא מבקשת הצלה שלמה לכולם. היא לא תסתפק בכך שהוא יציל רק את המשפחה שלה וישאיר את שאר העם בצרה. אולי שמתם לב שאסתר משתמשת במילים שונות: על העם היא אומרת שתבוא עליו רעה, אבל על המשפחה שלה היא משתמשת במילה קשה יותר, אובדן. הסיבה לכך היא שאסתר מאמינה בה' ויודעת שעם ישראל כולו לעולם לא יעלם לגמרי ותמיד יינצל, אבל משפחה אחת פרטית עלולה להיפגע, ולכן היא דואגת ודורשת מהמלך לבטל את הגזרה על כולם.