חשבתם פעם כמה קשה לתקן החלטה של מלך שכבר נשלחה לכל העולם? בממלכת פרס, חוק של מלך אי אפשר לבטל לעולם! לכן, מרדכי היה צריך לחשוב על תוכנית חכמה מאוד כדי להציל את היהודים מהגזירה של המן.
קודם כל, מרדכי חיכה עד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא־חֹדֶשׁ סִיוָן. למה הוא המתין כל כך הרבה זמן מאז שהמן נענש בחודש ניסן? מרדכי פשוט חיכה שהשליחים הראשונים, אלו שלקחו את המכתבים הרעים של המן, יחזרו לארמון. כך הוא יכול היה לשלוח את המכתבים החדשים עם אותם שליחים בדיוק, וכולם יאמינו שהפקודה החדשה היא אמיתית וחשובה. באותו זמן הוא גם קרא לסופרים חדשים בָּעֵת־הַהִיא, כי הסופרים הקודמים היו הבנים של המן והם פוטרו מתפקידם. בניגוד להמן שמיהר ללכת למשתה, מרדכי ישב בעצמו, דאג לכל מכתב ומכתב, ושלח אותם במסירות גדולה כדי להציל חיים.
בגלל שאי אפשר לבטל את הפקודה הקודמת, המכתבים החדשים נוסחו בחוכמה. מרדכי ציווה על השרים וְהַפַּחוֹת, שהם מושלי המחוזות, לעזור ליהודים, ונתן ליהודים אישור רשמי להגן על עצמם מפני כל מי שינסה לפגוע בהם. המכתבים נשלחו ישר אֶל־הַיְּהוּדִים וגם לשרים בכל המדינות, אפילו במקומות רחוקים מאוד כמו מֵהֹדּוּ, שנמצאת בקצה המלכות. מרדכי רצה שכולם ידעו על כך וששום שר לא יוכל להסתיר את הפקודה החדשה.
כדי שאף אחד לא יגיד "לא הבנתי", המכתבים תורגמו לכל עם כִּכְתָבָהּ, כלומר באותיות המיוחדות שלו, ולכל עם כִּלְשֹׁנוֹ, בשפת הדיבור שלו. אבל הדבר המרגש ביותר הוא שהמכתבים נשלחו אל היהודים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם. זה מראה לנו שגם כשהיהודים חיו בגלות, רחוקים מהבית ומפוזרים בין עמים אחרים, הם שמרו על הזהות שלהם ולא שכחו את האותיות והשפה העברית!