יצא לכם פעם לחשוב מה עושים כשיש חוק גרוע שאי אפשר לבטל? בממלכת פרס היה כלל שקובע כי איגרת שנחתמה בטבעת המלך, אי אפשר למחוק. לכן, מרדכי ואסתר היו צריכים למצוא פתרון חכם כדי לעצור את הגזרה של המן. במקום לבטל את החוק, מרדכי כתב איגרות חדשות שמסבירות שהמלך בעצם התכוון לתת ליהודים רשות להילחם באויבים שלהם.
האיגרות החדשות נשלחו ליהודים בְּכָל עִיר וָעִיר, כלומר לכל המדינות והכפרים, ונתנו להם רשות לְהִקָּהֵל, שזה אומר להתאסף יחד. בגלל שהיהודים היו מפוזרים בכל מיני מקומות, הם היו חייבים להתאחד כדי לפעול ביחד. המטרה של ההתאספות הזו הייתה וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, כדי להגן על החיים שלהם ולשרוד. המלך נתן להם רשות לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד את האויבים. למה היה צורך להילחם ולא רק להתגונן בשקט? כי האויבים האלה היו סכנה תמידית. אם הם היו נשארים, הם היו ממשיכים לחפש הזדמנויות לפגוע ביהודים גם בעתיד.
המלחמה הייתה מכוונת נגד אֶת כָּל חֵיל, שזה הגדודים החמושים של העמים הַצָּרִים אֹתָם, כלומר אלו שכבר הציקו ועשו להם צרות קודם לכן. המלך אישר להם לנהל מלחמה מלאה שכוללת גם פגיעה בטַף וְנָשִׁים, כלומר בילדים ובנשים של האויב. בנוסף, המלך אישר ליהודים לקחת את הרכוש של האויבים וכתב וּשְׁלָלָם לָבוֹז. זה היה עונש של מידה כנגד מידה, בדיוק מה שהאויבים תכננו לעשות ליהודים. אבל כאן מרדכי עשה משהו מתוחכם: הוא קבע שאפשר לקחת את השלל רק באותו יום בודד של המלחמה. הוא ידע שביום הזה היהודים יהיו כל כך עסוקים בלהגן על עצמם במלחמת מצווה נגד אויבי ה', שלא יהיה להם זמן לאסוף רכוש. מרדכי עשה זאת בכוונה, כדי שכולם יראו שהיהודים נלחמים רק כדי להגן על חייהם, ולא בגלל שהם רוצים כסף או רכוש.