ברגע השיא של המשתה, כאשר המלך מציע להעניק לאסתר אפילו את חצי המלכות, היא מפתיעה אותו. במקום לבקש נכסים, שררה או כבוד, היא פותחת במילים דרמטיות ומבהירה כי כל מבוקשה הוא הישרדות בסיסית – חייה שלה וחיי עמה [ביאור שטיינזלץ]. הפנייה הישירה של אסתר, אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, חורגת מגינוני הריחוק שנהגו עד כה. יש המפרשים כי כפילות הלשון בפסוק רומזת לכך שאסתר כיוונה את תחילת דבריה בתפילה ישירה אל ה' – מלך מלכי המלכים, ורק לאחר מכן הפנתה את חלקה השני של הבקשה אל מלך בשר ודם [מנות הלוי].
אסתר מחלקת את פנייתה לשני חלקים: נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וכן וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. הפרשנים עומדים על כך שהאות בי"ת במילים אלו משמשת במשמעות של 'בתור', או שהיא אות נוספת שאינה משנה את המשמעות, כך שכוונתה היא שאין לה שום בקשה אחרת בעולם מלבד חייה וחיי עמה [אבן עזרא, מנות הלוי]. משמעות בקשתה היא פשוטה וישירה: ביטול גזירת ההריגה שנקבעה לשלושה עשר באדר [רש"י].
הבחירה של אסתר להקדים את הבקשה על חייה שלה לפני הבקשה על עמה נובעת ממספר סיבות. ראשית, המלך פנה אליה והציע למלא את בקשתה האישית, ולכן היה עליה להתייחס לכך תחילה [צאינה וראינה]. שנית, מתוך הבנה מעשית שאין אדם יכול להציל אחרים כשהוא עצמו נתון בצרה, אסתר ידעה שעליה להבטיח קודם כל את חירותה שלה, ורק לאחר מכן תוכל לדאוג לעמה [אלשיך]. אף שהמן לא כיוון את גזירתו אישית כלפי אסתר, הרי שמרגע שנגזרה כליה על האומה, הדין חל גם עליה, והיא מתארת זאת כסכנת מוות ממשית המרחפת מעל ראשה [אור חדש].
לצד זאת, רוב הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין המונח "שאלה" לבין המונח "בקשה". בעוד ש"שאלה" מתייחסת לדבר קל שהאדם מבקש לצורך עצמו, ה"בקשה" היא פנייה נמרצת, גדולה ועמוקה יותר, לרוב עבור אחרים [מלבי"ם, אור חדש]. אסתר משתמשת במילה "שאלה" כשהיא מדברת על עצמה, כמעין שפחה המבקשת מאדונה רק את הצלת חייה, אפילו אם תישאר משועבדת. אולם, כאשר היא עוברת לדבר על עמה, היא משתמשת במילה "בקשה" ודורשת עבורם חירות מלאה והצלה. בכך היא מוכיחה שגורל עמה יקר לה יותר מגורלה האישי, ושהיא פועלת מתוך מסירות נפש עמוקה [אלשיך, מלבי"ם, צאינה וראינה, שלום אסתר].
כחלק מתבונתה המדינית, אסתר קושרת את הצלת העם לטובתו האישית של המלך באומרה וְאִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב. היא רומזת למלך שמעשיו של המן אינם רק פוגעים בה ובעמה, אלא מסבים למלך עצמו נזק עצום והפסד שלא ניתן לפצות עליו [אלשיך, מחיר יין, שלום אסתר]. יתרה מזו, היא מציגה את הדברים כך שהמן למעשה טמן פח למלך: מטרתו האמיתית והנסתרת של המן הייתה להרוג את אסתר עצמה, והוא גזר כליה על כלל היהודים רק ככסות עיניים, כדי שהיא תיהרג בתוכם מבלי שהדבר ייראה כפגיעה ישירה במלכה [מנות הלוי].