אסתר, פרק ז׳, פסוק ג׳

במקום לבקש נכסים או שררה, וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר מתוך תפילה לה' ופנייה ישירה אל מלך בשר ודם, כי כל מבוקשה הוא הישרדות בסיסית וביטול גזירת ההשמדה. באומרה אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ היא מבקשת קודם על חייה שלה, מתוך הבנה שאינה יכולה להציל אחרים כשהיא עצמה נתונה בסכנת מוות. היא מבקשת תִּנָּתֶן־לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, בתור בקשתה היחידה, ודורשת לעצמה רק את עצם החיים כשאלה פשוטה, אך כשהיא אומרת וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי היא משתמשת בלשון נמרצת יותר כדי לדרוש עבורם חירות מלאה. לבסוף היא מוסיפה וְאִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב, ורומזת שמטרתו הנסתרת של המן הייתה להרוג אותה עצמה, ושהשמדת העם היא רק כסות שתסב למלך נזק עצום.