תארו לעצמכם שמלך חזק מציע לכם כל מתנה שרק תרצו, אפילו חצי מהממלכה שלו. מה הייתם מבקשים? זה בדיוק הרגע שבו נמצאת אסתר. המלך אחשורוש בטוח שהיא תבקש עושר, כוח או כבוד, אבל היא מפתיעה אותו. היא לא מבקשת ארמונות, אלא רק דבר אחד בסיסי: להישאר בחיים, היא והעם שלה.
אסתר פונה אל המלך באופן ישיר ואומרת אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, כלומר, אם אתה באמת אוהב אותי. ואז היא מחלקת את הפנייה שלה לשני חלקים: נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, שזה אומר שהיא מבקשת קודם כל על החיים שלה עצמה, ומיד אחר כך וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי, כלומר היא מבקשת גם על החיים של העם שלה.
יצא לכם לחשוב למה היא מבקשת קודם על עצמה? הרי אסתר אוהבת את העם שלה כל כך! הסיבה היא שהמלך פנה אליה אישית להציע לה מתנה, ולכן היא עונה קודם כל על עצמה. בנוסף, אסתר מבינה שכדי להציל אחרים, אדם חייב קודם כל לדאוג שהוא עצמו יהיה בטוח.
שימו לב שאסתר משתמשת בשתי מילים שונות. כשהיא מדברת על עצמה היא אומרת שְׁאֵלָתִי, שזו פנייה עדינה לדבר קטן, כאילו היא מבקשת רק שיניחו לה לחיות. אבל כשהיא מדברת על העם שלה היא משתמשת במילה בְּבַקָּשָׁתִי, שזו פנייה גדולה, עמוקה וחזקה הרבה יותר. כך היא מראה למלך שההצלה של העם שלה חשובה לה אפילו יותר מהגורל שלה עצמה.
אסתר היא חכמה מאוד, ולכן היא קושרת את ההצלה של העם לטובה של המלך עצמו ואומרת וְאִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב. היא בעצם רומזת לו שהתוכנית הרעה נגד היהודים לא רק פוגעת בה, אלא תגרום נזק גדול מאוד גם למלך עצמו.