במשתה היין השני מגיעה המתיחות בארמון לשיאה, כאשר המלך, שיודע כי לאסתר יש כוונה נסתרת ששמרה לרגע זה, פונה אליה שוב כדי שתגלה סוף סוף את צפונותיה [ביאור שטיינזלץ].
מאחורי המילים גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי מסתתרת דרמה פסיכולוגית שהתרחשה בלילה שבין המשתאות. לאחר המשתה הראשון, המלך היה מלא בחרדה ובחשדנות שמא נרקמת קנוניה בין אסתר להמן, ולכן נדדה שנתו והוא קרא בספר הזכרונות. הוא קיווה שמרדכי יחשוף בפניו את סודם, אך משזה לא קרה, נחה דעתו של המלך. הוא הבין שאין מדובר במרד נגדו, אלא בבקשה אישית של המלכה הנוגעת להמן. מתוך רגיעה זו, הוא פונה אליה שוב ביום השני באורך רוח [אלשיך].
פנייתו של המלך אל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בתוארה המלכותי אינה מקרית. היא נובעת מאהבה ומכבוד מחודש, ונועדה להעניק לה ביטחון: גם אם תשאל דבר עצום וגדול כיאה למעמדה כמלכה, בקשתה תתמלא [מלבי"ם, אלשיך]. שינוי נוסף ניכר במילה וְתִנָּתֵן. בניגוד למשתה הראשון, כעת המלך משתמש בלשון נקבה וסבילה, כדי לרמוז שמתוך רצונו הטוב, שאלתה תתממש ותינתן לה כמעט מאליה [אלשיך]. משמעות המילה "שאלה" בהקשר זה היא פשוט הדבר שאותו היא מבקשת [אבן עזרא].
הפרשנים עומדים על ההבחנה המדויקת שעושה המלך בין שני מושגים בפסוק: שְּׁאֵלָתֵךְ לעומת בַּקָּשָׁתֵךְ.
הגישה המרכזית היא שכל מילה מייצגת סוג שונה של פנייה. המילה שְּׁאֵלָתֵךְ, שאליה מתלוות המילים וְתִנָּתֵן לָךְ, מתייחסת לדבר שאסתר מבקשת עבור עצמה. המלך תמה איזה דבר יכול להיות חסר לה אישית בהיותה מלכה [אלשיך], או לחלופין, מדובר בבקשה של דבר קיומי והכרחי, כפי שאכן תבקש אסתר על חייה שלה [יוסף אבן יחיא].
לעומת זאת, המילה בַּקָּשָׁתֵךְ, שאליה מתלווה הפועל וְתֵעָשׂ, מתייחסת לעשייה עבור הזולת [אלשיך], או לבקשת חסדים ודברים שהם מעבר לצורך ההכרחי הבסיסי, כפי שאסתר תבקש מיד לאחר מכן על הצלת עמה [יוסף אבן יחיא].