ברגע השיא של המשתה, כאשר זעמו של המלך אחשורוש מגיע לנקודת רתיחה, מתרחשת התערבות פתאומית שחורצת את גורלו של המן. דווקא אחד ממשרתי הארמון, שבדרך כלל אינם מעזים להתערב בשיחות המלוכה, מנצל את ההזדמנות וחושף בפני המלך את תוכניתו הסודית של המן [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים גישות שונות לגבי זהותו של חרבונה והמניע להתערבותו. גישה אחת רואה בו אדם מושחת ושותף סמוי למזימותיו של המן. לפי פירוש זה, חרבונה היה חלק מחבורת היועצים שהציעו לבנות את עץ התלייה, ולכן ידע לתאר במדויק את גובהו. אולם, ברגע שזיהה כי המן נופל מגדולתו, הוא מיהר להחליף צדדים ולהפליל את שותפו כדי להציל את עצמו, בבחינת "נפל השור, השחז את הסכין" [תורה תמימה, יוסף אבן יחיא, אור חדש]. שינוי פתאומי זה באופיו אף רמוז בשינוי איות שמו בפסוק זה, המסתייים באות ה' במקום באות א' כפי שהופיע בתחילת המגילה, דבר המעיד על חזרתו בתשובה או על התערבות אלוהית [מנות הלוי, אור חדש].
לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי חרבונה נחשף למידע משום שהוא היה השליח שנשלח להביא את המן למשתה. בהגיעו לבית המן, הוא שמע את המן ויועציו מתווכחים האם כדאי לתלות את מרדכי גם לאחר שהמלך חלק לו כבוד רב, וכך ידע לספר על העץ [מלבי"ם, צאינה וראינה]. גישה שלישית ומפתיעה מעניקה לאירוע מימד נסי, וקובעת כי חרבונה היה למעשה אליהו הנביא שהתחפש לסריס, או שפעל כשליח ההשגחה העליונה. התערבות זו נועדה להבטיח שהישועה תגיע ממקור שמימי ולא רק כתוצאה מעצה פוליטית של אחד משרי המלך [אבן עזרא, שלום אסתר, אור חדש]. בשל מעשה זה, שבו אדם שאינו יהודי סייע להצלת ישראל, זכה חרבונה להיזכר לטוב לדורות [ישע אלהים].
בדבריו למלך, חרבונה פותח במילים גַּם הִנֵּה־הָעֵץ. המילה גַּם נועדה להוסיף פשע נוסף על חטאיו של המן: לא די בכך שביקש להשמיד את המלכה ואת עמה, הוא גם תכנן לרצוח את האדם שהציל את חיי המלך [רש"י, עמנואל הרומי]. יתרה מכך, עצם הרצון להרוג את מי שהציל את המלך מסם המוות, חושף כי המן היה שותף סמוי למזימת ההתנקשות של בגתן ותרש, וכי מטרתו האמיתית לאורך כל הדרך הייתה לפגוע במלך עצמו [מלבי"ם, שלום אסתר, מנות הלוי, ישע אלהים].
חרבונה ממשיך ומתאר כי העץ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה. ציון הגובה העצום והעובדה שהעץ עדיין עומד על תילו אינם פרטים טכניים בלבד, אלא הצבעה על חוצפתו של המן. המן בנה מתקן תלייה עצום, הבולט לעין כל, כדי להוציא להורג בפומבי את האדם שהמלך זה עתה ייקר וכיבד. עשיית מעשה כה הפגנתי ללא קבלת רשות מהמלך, מהווה מרידה גלויה ועלבון פומבי למלכות [מלבי"ם, אור חדש]. גובהו החריג של העץ הוא גם זה שאפשר למלך לראות אותו מבעד לחלון, ובכך הפך למלכודת שהפילה את המן [צאינה וראינה].
לשמע הדברים, תגובתו של המלך החלטית ומהירה: תְּלֻהוּ עָלָיו. ייתכן שלמלך היה קושי משפטי או ציבורי להוציא את המן להורג רק בגלל סכסוך הקשור למלכה, אך הפגיעה באוהבו של המלך העניקה לו את ההצדקה המושלמת. מכיוון שמתקן ההוצאה להורג כבר היה מוכן, פסק הדין בוצע בהמן באופן מיידי [נחל אשכול, ביאור שטיינזלץ].