אסתר, פרק ז׳, פסוק ח׳

Esther 7:8Sefaria

וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַ֠ם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃ {ס}

כאשר וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אל המשתה, כעסו לא שכך ואף התעצם, והוא רואה כי וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. המן השתטח לרגלי מיטת ההסבה כדי להתחנן על חייו, אך מלאך דחף אותו שוב ושוב ומנע ממנו להזדקף. למראה הנפילה המתמשכת, המלך זעק בתדהמה הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת, מתוך מחשבה שהמן מעז לאנוס, לרצוח או להכניע אותה בכוח ממש בנוכחותו. מיד כשהַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, משרתיו מיהרו לכסות את פני הנידון, שכן וּפְנֵי הָמָן חָפוּ, כדי למנוע ממנו ליצור קשר עין עם המלך שעשוי לעורר רחמים ולהצילו ממוות. באותו רגע התכסו פניו של המן גם בבושה ובחיוורון, והוא הבין שגורלו נחתם סופית.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ז׳
פסוק ט׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.