גזירת החורבן על העיר והמקדש מתבצעת באמצעות העברת אש שמימית, אך אופן המסירה טומן בחובו רחמים. אחד הכרובים מושיט את ידו, וַיִּשְׁלַח, לוקח ומרים מן האש, וַיִּשָּׂא, ומניח אותה אל תוך חלל כפות ידיו, חׇפְנֵי, של המלאך גבריאל, הוא לְבֻשׁ הַבַּדִּים. מסירה עקיפה זו מיד ליד נועדה לקרר את הגחלים ולמתק את מידת הדין. לאחר מכן המלאך לוקח את האש ויוצא, וַיִּקַּח וַיֵּצֵא, כדי להשליכה על העיר ולהשלים את ציווי ה'. למרות זאת, הוא החזיק את הגחלים בידיו במשך שש שנים לפני החורבן בפועל, ובכך עיכב והקל את הגזירה הקשה.
יחזקאל, פרק י׳, פסוק ז׳
וַיִּשְׁלַח֩ הַכְּר֨וּב אֶת־יָד֜וֹ מִבֵּינ֣וֹת לַכְּרוּבִ֗ים אֶל־הָאֵשׁ֙ אֲשֶׁר֙ בֵּינ֣וֹת הַכְּרֻבִ֔ים וַיִּשָּׂא֙ וַיִּתֵּ֔ן אֶל־חׇפְנֵ֖י לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֑ים וַיִּקַּ֖ח וַיֵּצֵֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.