ה' מצווה על השליח השמימי, הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, לקחת אש שתשמש להחרבת ירושלים מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים. אף שנצטווה לקחת את האש בעצמו מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל, השליח ניגש ונעמד רק אֵצֶל הָאוֹפָן, כלומר סמוך לגלגל, וכרוב אחר הוא שלקח את האש עבורו. פער זה בין הציווי לביצוע אינו נובע מהמריית פי ה', אלא מוסבר כיראה מפני המקום הקדוש או כניסיון מכוון להגן על העיר ולמתק את הדין. מאחר שמהות השליח היא חסד, הוא קיווה שעמידתו בחוץ והעברת הגחלים מיד ליד יצננו את אש הפורענות, ויעניקו שהות שבה ה' יבטל את גזרת ההשחתה.
יחזקאל, פרק י׳, פסוק ו׳
וַיְהִ֗י בְּצַוֺּתוֹ֙ אֶת־הָאִ֤ישׁ לְבֻֽשׁ־הַבַּדִּים֙ לֵאמֹ֔ר קַ֥ח אֵשׁ֙ מִבֵּינ֣וֹת לַגַּלְגַּ֔ל מִבֵּינ֖וֹת לַכְּרוּבִ֑ים וַיָּבֹא֙ וַֽיַּעֲמֹ֔ד אֵ֖צֶל הָאוֹפָֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.