מראה המרכבה האלוהית נגלה שוב לנביא, כשהפעם תשומת הלב מופנית אל הקשר ההדוק שבין המלאכים לבין האופנים המלווים אותם. חזרתו של הנביא על תיאור המרכבה, שכבר הופיע בתחילת הספר, נועדה להדגיש כי מדובר באותה מרכבה בדיוק, וזאת כדי למנוע הבנה שגויה שמדובר במראה חדש בעקבות שינוי שהתרחש באחד מפני הדמויות [רש"י]. עם זאת, נקודת המבט של הנביא השתנתה. בעוד שבמראה הראשון ההתגלות הושגה מלמטה למעלה ושיקפה הנהגה טבעית של ימי הגלות, כעת ההשגה היא מלמעלה למטה, ומבטאת הנהגה על־טבעית של חורבן והצלה. משום כך, הדמויות שנקראו קודם "חיות" והתהלכו על רגליהן, מכונות כעת "כרובים" המאופיינים בכנפיים ובמעוף [מלבי"ם]. המשמעויות הנסתרות העמוקות של מראה זה כבר התבארו בנבואת המרכבה הראשונה [רד"ק].
הנביא מתאר אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים, כאשר המילה "הכרובים" נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי]. המבנה הוא מדויק: אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד, כלומר ליד כל כרוב ניצב אופן אחד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לסמיכות זו שבין האופנים לכרובים ישנה משמעות עמוקה הנוגעת לאופן שבו ה' מנהיג את העולם. הכרובים מייצגים את המלאכים והכוחות הרוחניים, ואילו האופנים מסמלים את הגרמים השמימיים, הכוכבים ומערכות הטבע. ההקבלה ביניהם מלמדת שהאופנים נעים ופועלים אך ורק מכוחם של הכרובים. מטרת תיאור זה היא להבהיר שחורבן ירושלים והמקדש אינו תוצאה של גזירת כוכבים עיוורת או מערכת טבעית עצמאית, אלא מהלך ישיר מאת ה', שבו הכוחות הטבעיים נמשכים אחר המלאכים עושי דברו [אברבנאל]. גם במצב של הנהגה ניסית החורגת מחוקי הטבע, האופנים נותרים קשורים ומונחים על ידי הכרובים [מלבי"ם].
לגבי המראה שלהם, הכתוב מציין כי הם נראו כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ. המילה כְּעֵין משמעותה כגוון וכצבע [מצודת ציון]. האופנים נראו כאבן יקרה [ביאור שטיינזלץ], שצבעה תכלת [מצודת דוד] או שילוב של לבן ותכלכל [ביאור שטיינזלץ], מראה המעיד על זכות וטהרה מוחלטת [אברבנאל].