קול אלוהי בוקע מן הכיסא העליון ומצווה על מלאך להביא חורבן ואש על ירושלים. המראה השמימי חושף לא רק את גזר הדין הקשה, אלא גם את מנגנון הרחמים הפועל מאחורי הקלעים כדי לרכך את המכה.
כפילות המילים וַיֹּאמֶר... וַיֹּאמֶר מצביעה על כך שהיושב על הכיסא, ה', מזרז את ביצוע הפעולה [מצודת דוד]. הפנייה מיועדת אל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, שהוא המלאך הממונה על השחתת העיר [ביאור שטיינזלץ], המזוהה כמלאך גבריאל [רש"י, חומת אנך].
ה' מצווה על המלאך: בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב. המילה בינות משמעותה בין, והאות למ"ד במילים לגלגל ולכרוב משמשת במקום ה"א הידיעה, כאשר המילים מתארות שם כולל לגלגלים ולכרובים במרכבה [רד"ק, מצודת ציון]. על המלאך להיכנס אל החלל שבין הגלגלים, בשוליים שמתחת לכרובים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציון המיקום תחת בא לרמז כי הגלגל נמצא במדרגה רוחנית פחותה מזו של הכרוב [רד"ק]. ישנה הבחנה לשונית מעניינת, שכן בעוד שהמילה אופן מתארת גלגל של מרכבה ספציפית, המילה גלגל היא מונח רחב יותר לכל דבר שמתגלגל [מלבי"ם].
השלב הבא בציווי הוא וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים. המלאך נדרש להושיט את פיסת ידו, היא החופן [מצודת ציון], ולקחת מן האש הבוערת בין החיות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן עליו לבצע את המשימה: וּזְרֹק עַל הָעִיר, כסימן להשחתתה של ירושלים באש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מאחורי ציווי זה מסתתר רובד עמוק של רחמים. ה' ציווה על גבריאל לבצע פעולה שכמעט בלתי אפשרית עבורו, מתוך מטרה שהנביא ישמע זאת, יזהיר את ישראל, והם יעשו תשובה, שכן ה' לא באמת רצה בזריקת הגחלים [חומת אנך]. בפועל, גבריאל ביקש מהכרוב שיושיט לו את הגחלים בחסד כדי שלא ייכווה, והעברת הגחלים מיד ליד גרמה להם להצטנן, ובכך הוקלה עוצמת הגזרה על ישראל [רש"י, חומת אנך]. יתרה מכך, המלאך לא זרק את האש מיד. הוא המתין והחזיק את הגחלים בידיו במשך שש שנים עד לחורבן העיר בפועל, ובזמן זה הלכו הגחלים והתעממו [רש"י].
בסיום, הנביא מעיד וַיָּבֹא לְעֵינָי, כלומר הוא ראה את המלאך נכנס למלא את הציווי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], אולם התיאור נעצר כאן כדי להרחיב בעניין הכרובים בטרם יושלם סיפור המעשה [רד"ק].