מראה המרכבה האלוהית נפרס לפרטי פרטים, ומציג מערכת שמימית שבה כל מרכיב, מהכרובים ועד האופנים, עטוף בעיניים. תיאור זה ממחיש נוכחות אלוהית מקיפה ותנועה הרמונית המכוונת כולה ממקור אחד.
הפרשנים מסבירים את איברי המרכבה השונים המוזכרים בפסוק: וְכׇל־בְּשָׂרָם מתייחס לגופם של הכרובים, הלא הם חיות הקודש, וגַבֵּהֶם הוא החלק האחורי של הגוף או הגובה שמאחוריו [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. באשר למילה וִידֵיהֶם, הגישה המקובלת היא שאלו ידי הכרובים [שטיינזלץ, מלבי"ם], אך מנגד יש הסבורים כי הכוונה היא לידיים של האופנים עצמם, כלומר החור המרכזי שבו מתגלגלת המרכבה, או האזור המשופע והמדרוני של האופן [רש"י, רד"ק].
משמעות היותם מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב נידונה בכמה מישורים. במישור הפיזי, ריבוי העיניים מאפשר לכרובים להביט לכל עבר מבלי להזדקק להסתובב [שטיינזלץ]. פירוש אחר מציע כי המילה עיניים מתארת שלל גוונים וצבעים מתחלפים שכיסו את סביבתם, מעבר למראה העיקרי שלהם שהיה כאש או כאבן תרשיש [מצודת דוד, מצודת ציון].
במישור הרעיוני, העיניים מסמלות את עיני ה' המשוטטות בעולם כביטוי להשגחה פרטית. כל איברי הכרובים והאופנים פונים ונעים בסנכרון מוחלט אל המקום שאליו פונה האל הרוכב על הכסא. בניגוד למראה המרכבה הראשון (ביחזקאל א') שבו רק גב האופנים היה מלא עיניים, כאן ההשגחה נובעת ישירות מהכסא אל הכרובים, ומהם אל האופנים, ולכן כל חלקי המרכבה מלאים בעיני השגחה [מלבי"ם].
הפסוק נחתם במילים לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם, כפילות לשונית שנועדה לשמש כתוספת ביאור והדגשה, תופעה המוכרת במקרא [רד"ק]. משמעותה היא שכל התיאור המורכב הזה, הן של הגוונים והן של ריבוי העיניים, חל באופן שווה על כל ארבע החיות ועל ארבעת האופנים שלהן [מצודת דוד, שטיינזלץ, רש"י].