בראשית, פרק ט״ו, פסוק ו׳

אברהם סמך באופן גמור ומוחלט על הבטחת הזרע, ובכך וְהֶאֱמִן בַּיהֹוָה מתוך הישענות מלאה, למרות שהדבר סתר את חוקי הטבע ואת ההיגיון האנושי. מכיוון שלא ביקש כל אות או מופת על כך, ה' העריך את ביטחונו וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה, כלומר החשיב את אמונתו לזכות. מנגד, יש המפרשים כי אברהם הוא נושא המשפט, והוא זה שראה בהבטחה מעשה של חסד וצְדָקָה מאת ה'. לפי הבנה זו, אברהם ידע שאין לו מספיק זכויות לנס כה גדול, ולכן הבין שההבטחה אינה שכר אלא חסד אלוהי מוחלט שלעולם לא יתבטל, אפילו אם יחטא.