בשעת שקיעת החמה, כאשר וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, שוקע אברהם בחזון נבואי שבו מוחלפת שלוותו בחרדה עמוקה. מצב של שיתוק חושים וניתוק מן הסביבה עוטף אותו, וכך וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם לא מתוך עייפות טבעית, אלא כתוצאה מאימת שכינת ה' ומהמשא הנפשי של הבשורות הקרובות. מתוך תרדמה זו הוא חווה פחד קודר ועוצמתי, כאשר וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. חושך זה ושקיעת האור מסמלים את הסתרת ההשגחה ואת תחילת שעבודם העתידי של צאצאיו בגלויות השונות. עם זאת, ה' מראה לאברהם כי ייסורי הגלות אינם ביטוי של ריחוק, אלא תהליך של זיכוך שנועד להכין את העם לגאולה העתידית ולהבטיח שיצאו מהחשכה מחוזקים.
בראשית, פרק ט״ו, פסוק י״ב
פרשת לך לך
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.