ההבטחה האלוהית לאברהם על ירושת הארץ מגיעה לשיאה בפירוט עשרת העממים שארצם תינתן לזרעו, רשימה הפותחת בשלוש אומות מסתוריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאומות אלו הן משפחות כנעניות בעלות שמות נוספים, שאינם מופיעים ברשימת צאצאי נח המוכרת. משפחות אלו התפשטו וכבשו שטחים נרחבים עד נהר פרת, ונקראו על שם ראשי בתי האבות שלהן [אבן עזרא, הכתב והקבלה, יהל אור]. מנגד, יש הסבורים כי אלו אומות קדומות שחיו בימי אברהם אך נכחדו מן העולם עוד לפני תקופת משה ויהושע [שד"ל], או עמים שזהותם המדויקת אינה ידועה, אשר ישבו מחוץ לגבולותיה המצומצמים של ארץ כנען [ביאור שטיינזלץ].
באשר לשמותיהם הפרטיים של העמים, הפרשנים מציעים מגוון כיוונים. הַקֵּינִי נקרא כך על שם העיר הראשונה שבה התיישב, ששמה היה קין, או על שם האדם שבנה את העיר. משפחה זו התחתנה לימים עם שבט יהודה. לפי מסורת התרגום של אונקלוס, אומה זו מכונה בארמית "שלמאי" [רד"ק, נתינה לגר, ברכת אשר]. מעמיק לחקור פירוש אחר המזהה את הקיני המקורי כעם שיצא מזרע קין וישב בכנען או בארם. לימים, משפחתו של יתרו חותן משה התיישבה בקרב עם זה, אימצה את שמו, ונדדה לאזורים כיריחו ומדבר יהודה בסמוך לעמלק [אם למקרא]. לגבי הַקַּדְמֹנִי, ישנה השערה כי האומה נקראה על שמו של אדם חכם ומושל משלים שחי בקרבם בימי קדם [קרני אור].
רובד פרשני עמוק ומרכזי סובב סביב הפער שבין ההבטחה למימושה. הכתוב מקדים ומזכיר כאן דווקא את העמים שיהושע בן נון לא כבש [ברכת אשר]. הפרשנים מסכימים כי למרות שה' הבטיח לאברהם את ארצם של עשרה עממים, בפועל ניתנו לישראל בכניסתם לארץ רק שבעה מהם. שלושת העמים החסרים הם הקיני, הקנזי והקדמוני, המזוהים עם האומות השכנות אדום, מואב ועמון. זיהוי פרטני יותר משייך את הקיני לעמון, את הקנזי למואב, ואת הקדמוני לאדום – שכן מאדום יצא עמלק שהיה "קדמוני" וראשון להילחם בישראל [חזקוני].
מדוע לא ניתנו עמים אלו לישראל מיד? הגישה המקובלת היא שה' גזר על ישראל שלא לכבוש אותם באותה עת, ויש שתולים זאת בעונש על חטא המרגלים [הכתב והקבלה]. עם זאת, אי-נתינתם אינה ביטול ההבטחה, אלא דחייתה לעתיד. השארתם נועדה להראות חיבה יתרה לישראל, ובימות המשיח תורחב נחלת ישראל ותכלול גם את ארצותיהם של עמים אלו, התרחבות שאף תצריך הוספת ערי מקלט חדשות [תורה תמימה, מזרחי, רש"י, גור אריה, ביאור יש"ר]. אף על פי כן, קצה מנחלתם של עמים אלו כבר נפל לידי ישראל עוד בימי משה, במהלך המלחמות מול סיחון ועוג [חזקוני].